יומן מעבר (7): לא סופר-על

בסצינת הפתיחה של הסרט 'משפחת סופר-על', מתקשרת אלסטי-גירל לבעלה ומודיע לו בחגיגיות 'רשמית, עברנו דירה!'. אחרי שהוא תוהה מדוע ארבע השנים האחרונות לא נחשבות, היא מסבירה לו שבזה הרגע סיימה לפרוק את הארגז האחרון. ידידתנו הברלינאית מעין, שהפנתה את תשומת לבנו לסצינה, גם ציינה שזו בדיוק הטרגדיה של בני המשפחה, שאינם יכולים להשתמש בכוחות-העל שלהן ולכן נידונו לעבור דירה כמו אנשים רגילים. מה שמשתמע, כמובן, הוא שלאנשים רגילים לוקח ארבע שנים עד שייפרק הארגז האחרון (ואף יותר; ישראלי-ברלינאי אחר ציין בפני אתמול שגם אחרי תשע שנים בעיר, *עדיין* יש לו ארגזים בלתי-פרוקים).

כמי שאחד הכינויים שלו הוא 'סופרמן', לא חשבתי לפני המעבר שזה הולך להיות כל-כך קשה. הרי קל יותר לפרוק ארגזים מלארוז אותם, לא? עכשיו אני יודע שהמחשבה הזו היתה מאוד יעילה, כי אחרת בחיים לא הייתי מצליח לשכנע את עצמי להשקיע כל-כך הרבה באריזה ובהכנות למעבר (ראו פוסטים קודמים). מה שלא לקחתי בחשבון בתמונה הוורודה שציירתי לעצמי אז הוא שפריקה אינה רק פריקה, אלא תהליך מורכב ורב-רבדי, הכולל בין השאר: פריקה פיזית של הארגזים; התמקמקות, ארגון וריהוט הדירה; בירוקרטיה; התאקלמות רגשית; וגם את החיים עצמם, הזורמים תוך כדי. לכך יש להוסיף את הרצון הרומנטי שלי לכתוב בלוג שיתעד את המעבר, מטלה שבה די כשלתי (לאור הפרש הזמן בין הפוסט הקודם לנוכחי, למשל). אבל כדי לא להשאיר את הקוראים לגמרי מתוסכלים, להלן טעימה קלה מסטטוס ההתקדמות בכל אחד מהמישורים המקבילים:

 

1.פריקה פיזית

כאמור לעיל, פריקת הארגזים עצמה היא החלק הקל והפשוט יחסית. התסכול העיקרי בתחום זה מגולם בשאלה הנצחית 'לאן נעלמה הסכין היפנית?' הבעיה היא שדי מהר מתגלה אותה תחושה שהופיעה בעת האריזה - 'למה, לכל השדים, יש לנו כל-כך הרבה *חפצים*?' נכון לעכשיו, הבית מתפקד באופן סביר לחלוטין, אנחנו עובדים, ישנים, מתקלחים ומבשלים - ובכל זאת נותרו עדיין שנים-עשר (!) ארגזים לא פרוקים. מה כבר יכול להיות בהם?

מצד שני, תמיד יש את הרגעים האלה שבהם אתה בדיוק זקוק לכלי מסוים או לחפץ מסוים, שאתה יודע שיש לך - ואז נזכר באיחור שאין לך מושג איפה הוא: האם בארגז שלא נפרק עדיין? האם בארגז של 'דברים שפרקנו אבל לא מצאנו להם מקום אז הנחנו בצד'? או אולי באיזשהו מקום זמני שבו הנחנו את החפץ הנ"ל, לפני יומיים-שלושה בסך הכל אבל מבחינתנו בעידן הברונזה המאוחר, ועכשיו אין לנו מושג מה הוא?

 

2. התמקמות, ארגון וריהוט

הבעיה העיקרית שמעכבת את פריקת הארגזים הנותרים, גם כאשר מפנים לכך זמן (ראו להלן) היא שחפצים דורשים מקום. תיאורטית, זה לא אמור להיות מסובך, כי תיאורטית הרי לקחנו אתנו את כל הרהיטים שעליהם ובסביבתם נחו החפצים בעבר. הבעיה היא משולשת: ראשית, יש חפצים (למשל ארון בגדים אחד) שבחרנו לא לקחת בשל מצבם הרעוע וצריך למצוא להם תחליפים; שנית, הרהיטים עצמם צריכים מקום, והדירה החדשה גם קצת קטנה יותר מהקודמת וגם מסודרת אחרת לגמרי, כך שמיקום הרהיטים בדיוק באותה צורה אינו אפשרי; ושלישית, הדירה כוללת מטבח בילט-אין (ולא גדול במיוחד, לעומת אולם-הריקודים-בדמות-מטבח שהיה בקודמת) ולכן צריך למצוא לכל כלי המטבח ונגזרותיהם (זכרו פוסט קודם בנושא זה) מקומות חדשים ונוחים.

כתוצאה, למרות כמות הרהיטים והחפצים הרבה שלנו, אנו נאלצים לבצע כמה וכמה השלמות ריהוט בייחוד בתחום האחסון. בין השאר קנינו ארון-אמבטיה והרכבנו אותו בסוף השבוע (מה שהחזיר אותנו לימים הטובים של הרכבת רהיטים, הכנס בורג 22 לחור 18A וכד') ועכשיו אנחנו בחיפוש נואש אחרי מזנון לסלון וארון-מגירות למסמכים (ניירות זה אחד הדברים שהבית מייצר בקצב מפתיע). בניגוד לפריקת ארגזים, חיפוש ריהוט דורש מאמץ מתואם של שנינו ותלות בגורמים חיצוניים (שעות פתיחה של חנויות, קיומם של שוקי פשפשים וכד'), כך שהעניין מתעכב שוב ושוב - ומעכב גם את הפריקה.

נקודה אחרונה בתחום הארגון הוא הרצון לנצל את המעבר כדי לעשות סדר, למיין, לזרוק דברים מיותרים. בשל לוח-הזמנים הצפוף של האריזה מצאתי את עצמי מוותר על המיון בתחומים מסוימים ודוחה אותו לפריקה; כעת נותרו לי חובות לעצמי, ולכן נאלצתי לפני מספר ימים לשנס מותניים ולגשת לסנג"ע (סדר ניירות גדול עצום), מונח שהמצאתי לפני שנים רבות כדי לתאר את הכניסה המכוונת לאלפי ניירות שבדרך כלל שמורים בבלגן בקלסרים שונים ומשונים רק כדי לבדוק מה רלוונטי, מה נשמר-גם-אם-לא-רלוונטי ומה היה צריך לזרוק לפני שמונה שנים לפחות.

 

3. בירוקרטיה וכד'

מי שמכירים את הבלוג הזה יודעים על אהבתי העצומה לביורוקרטיה (שגיא נאור לקבלה בבקשה!) ולכן לא יופתעו שסעיף זה כולל (פרט לאותה הרשמה בשנברג שבה עסק הפוסט הקודם) בעיקר 'דברים שעוד צריך לעשות' ונדחים מחמת היותם של הדברים האחרים דחופים יותר. מאחר שענייני הבירוקרטיה גם משעממים להפליא, אחסוך אותם מקוראי בשלב זה.

 

4. התאקלמות רגשית

סעיף חשוב להפליא. זאת מכיוון שהתמקדות-יתר בסעיפים האחרונים מביאה את הנפש באורח אוטומטי לשאול 'בשביל מה זה טוב', או 'בשביל מה כל הטררם הזה'. כדי להבין מה משך אותנו מדירה גדולה בזארברוקן למקום קצת יותר קטן בברלין, צריך להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאנחנו, אהמ, בברלין; ובאותה הזדמנות גם להתאקלם בשכונה עצמה, להכיר את אורחותיה ולהרגיש את נשמתה.

למרבה הצער, כל הרעיונות הגדולים האלה חייבים להתמודד עם גוף עייף (ואפילו קצת חולה) שממש לא רוצה לצאת עכשיו למסעות ארוכים. וכך יצאנו ביום א' אל הפארק העממי של רובע וילמרסדורף (המרוחק בדיוק שלוש דקות ברגל מביתנו), פרשנו בו שמיכת פיקניק ונהנינו מהשמש (אחרי הכל, היא לא צפויה להישאר כאן זמן רב לאור החורף המציץ מעבר לפינה). התאקלמות קצת יותר אורבנית ביצענו למחרת, כשנסענו לאלכסנדרפלאץ ושם רכשנו לעצמנו שני זוגות אופניים חדשים (כלומר, משומשים, אבל במצב הרבה יותר טוב מאלה שהיו לנו) ודיוושנו כל הדרך ממרכז העיר הביתה, עניין של שמונה ק"מ לפחות, מנווטים לפי הזיכרון שלי, הכיוון הכללי (דרום-מערב) ושילוט. הגענו הביתה סחוטים, אבל מאוקלמים רגשית פאר-אקסלאנס.

 

5. החיים נמשכים

מה שכן, הגורם שהכי-הכי מעכב את השלמת המעבר המוצלח הוא זה שלא קשור למעבר: החיים. לקחת חופש של חודשיים כדי להתאקלם במקום חדש זו פריבילגיה שיש רק לאנשים מסוימים; אצל רובנו חוזרים החיים במהרה לשיגרה, ו'אני עובר דירה' כבר לא נחשב תירוץ. שלא לדבר על כך שבשלב מסוים צריכים לחזור ולבצע את מטלות הבית הרגילות (בשילו, קניות, כביסה, ניקיונות וכו') במקביל לפריקה עצמה.

זה קשה במיוחד כשגם בימים כתיקונם אני חי בסוג של עומס-יתר: לצד העבודה הרגילה שלי בתרגום, יש עבודה חדשה אפשרית בברלין (שבינתיים לא אפרט לגביה), ניסיון לחזור לעבודה כמורה לאנגלית, כתב העת זוטא והבלוג שאתם קוראים כרגע. לכן יסלחו לי הקוראים שעדיין לא הוחלפה התמונה בראש הבלוג (עוד לא צילמנו משהו ראוי) ושאין מספיק 'תגובות לתגובות' (אם כי אנצל הזדמנות זו להודות למאחלי המזלטוב בפוסט הקודם; אכן חגגתי יומולדת לפני מספר ימים, אבל לא ממש ציינתי אותו הפעם). 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/10/2010 23:38
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מכאן ב-7/12/2010 09:30

---