טובעים באירועים
ישראל ארץ חמה, מה אני אגיד לכם. אני לא זוכר כמה זמן לא יצאתי מהבית בערב בחולצה ארוכה קלה בלבד.
ישראל גם ארץ צפופת-אירועים, בייחוד למי שחוטף חופשת חג מולד של עשרה ימים וצריך להיות גם דוד, חבר, מפיק ומשורר.

אז למי שעוקבים ורוצים לתפוס אותי במקומות שונים ומשונים, להלן כמה עדכונים:

ביום ג', 29/12 ייערך בבר הז'בוטינסקי בירושלים הערב הראשון של כתב העת 'זוטא', שאני עורך יחד עם ענת אבישר. ענת תנחה את הערב, אני מפיק, וגם אומר כמה מלים על זוטא ואקרא שיר. פרטים כאן

למחרת, יום ד' 30/12, ייערך בשעה 20:00 בפאב ה'לימה לימה' בת"א ערב של הליקון לכבוד חוברת 'רשות היחיד'; בין שאר ההפתעות ותוכן המרתק (המפורט כאן), אופיע גם אני במספר שירים של מאשה קאלקו, שתרגמתי לעברית, ואומר גם כמה מלים על סיפורה המרתק.

למחרת - סילבסטר - אני במסיבה מגניבה (מי שאין לו תוכניות, אוהב אנשים מעניינים ורוצה לבוא - נא ליצור קשר במייל (-: )

זהו לבינתיים - עדכונים בהמשך.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/12/2009 20:08
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-27/12/2009 20:28

---

ברררררררררררררררר
אחרי עשרה ימים מושלגים, בא היום הגשם ושטף את הכל, אבל עדיין אפור להפליא, והרחובות מלאים איכס-שנשאר-אחרי-השלג. אנחנו מתנחמים בנסיעה הצפויה לארץ (פירוט בסוף הפוסט) ומנסים להתמודד עם עומס העבודה לקראת הנסיעה. זו גם אחת הסיבות שהפוסטים היו נדירים וקצרים בזמן האחרון. אבל זו גם הזדמנות לחזור למסורת הרשימות האהובה עלי כל-כך, ולהציג את עשרת חוויות-הקור הקשות ביותר שעברתי בחיי.
מה שמעניין בקור, זה שזוהי חוויה סובייקטיבית, שאינה קשורה בהכרח לטמפרטורה כפי שהיא מופיעה בתרמומטר. בנוסף למעלות עצמן, על תחושת הקור משפיעים גם גורמים סביבתיים כמו עוצמת הרוח, הלחות והיובש, גורמים אנושיים (כמו רעב, ביגוד, רטיבות וכד') ואפילו גורמים חברתיים.. על היחסיות של הקור יכולה להעיד גם העובדה שלמרות מגוריי באירופה, הרשימה לפניכם כוללת שלוש (!) חוויות בישראל... וחוויה אחת שאירעה באוגוסט. את הרשימה אגב, החלטתי לסדר לפי הסדר שהיא עלתה לי בראש, ולא לפי החומרה, המיקום, הזמן או הטמפרטורה.

1.
המקום: קמפטן, בוואריה, גרמניה
הזמן: דצמבר
הטמפרטורה: מינוס 8 עד מינוס 14
הסיטואציה: פסטיבל זמרה שאסנת שרה בו, אחרי ההופעה, אמצע הלילה. העיר מכוסה שלג שירד לפני שבוע ומשהו ומאז ממאן להפשיר (חוויה שלא הכרנו עד אז). אנחנו יוצאים מאולם החזרות ומחכים למונית שהזמנו. אחר-כך אנחנו מגלים שהטמפרטורה היתה אי-שם במינוסים הקיצוניים. המתנה זה אולי אחד הדברים הכי גרועים לעשות בקור - חוסר התנועה משתק תוך שניות את רוב האברים הקיצוניים. למרות שהיינו לבושים היטב, החוויה היתה לא נעימה.

2.
המקום: בסיס צבאי, קצת דרומה למצפה רמון, ישראל
הזמן: תחילת אפריל
הטמפרטורה: פלוס ארבע
בבסיס שבו קיבלנו את הציוד אמרו שקר בלילות והציעו לקחת חרמונית. ויתרתי. הדובון נראה לי מעל ומעבר, והרי באתי מאפריל של חולצות קצרות בתל אביב. בלילה הראשון קיבלתי את המשמרת של שתיים עד שש בבותקה בחוץ. היה שם מדחום, ולכן יכולתי לראות את הטמפרטורה יורדת ויורדת, עד שהתייצבה על ארבע מעלות. גם בשמירה לא זזים הרבה, והצבא אמנם מספק דובון - אבל לא כפפות.
פרפראה יפה היא שאותו שירות מילואים של שבועיים, שהחל בארבע מעלות, הגיע ביומו האחרון ללא פחות מ-40 מעלות, באותו תרמומטר, באותה עמדה. אין לזלזל במדבר בעונת המעבר.

3.
המקום: גבעות זארברוקן
הזמן: אוגוסט
הטמפטורה: בערך פלוס שש
כשעברנו לכאן, תכננו לבוא בקיץ. סוף אוגוסט. לקחנו אתנו אמנם ג'קט אחד לכל אחד, אבל את הבגדים החמים שלחנו במשלוח הימי. זארברוקן קידמה אותנו באוגוסט סוער, עם טמפרטורות-יום של סביבות 15 מעלות וגשם - לא נעים, אבל איכשהו סביל. הבעיה החלה בלילה, כשהטמפרטורה ירדה לשש מעלות, ואנדריאה - הגרמנייה שאצלה התארחנו - לא חשבה להדליק את ההסקה, כי הרי אוגוסט. יש משהו מייאש במיוחד בלשכב במיטה, עם פיג'מה, מתחת לשמיכה, ולהרגיש שקר לך ואין לך איך להתחמם. אני חושב שזה היה אחד הלילות הבודדים שישנו כל הלילה מחובקים.

4.
המקום: האנטסוויל ובירמינגהם, אלבמה, ארה"ב
הזמן: חג ההודיה
הטמפרטורה: בסביבות אפס
האמת, לא הייתי מוכן. גדלתי באזורים חמימים (הקריות) ומשם עברנו לפלורידה הלוהטת. הייתי בן 13, ויצאנו לטיול הגדול הראשון שלנו באמריקה - מסע של ארבעה ימים למדינות השכנות ג'ורג'יה, טנסי ואלבמה. יצאנו למסע בבגדים קצרים, שהתאימו לחום ששרר, אבל לקחנו מעילים על כל מקרה. ביום הרביעי לטיול התעוררנו לטמפרטורה של סביבות אפס מעלות ורוח עזה; אני זוכר שבבירמינגהאם היינו אמורים לצאת למסע באיזה שביל בעקבות הדינוזאורים, והיה ברור שזה לא ילך; הסתפקנו רק בעמידה מול הרוח במעילינו המתנופפים, בתחילת השביל, לתצלום למזכרת.

5.
המקום: ירושלים, ישראל
הזמן: מתישהו בחורף
הטמפרטורה: לא ידועה, אבל בהחלט מעל האפס
הכל התחיל מזה שאני וחברתי דאז מ' הגענו למסקנה שאנחנו יותר מבלים בבית. אמנם היה לנו טוב בבית, ונהנינו מאוד זה בחברת זו, אבל לא רצינו להשתבלל יותר מדי ושנינו זכרנו בערגה את עברנו כמטיילים ברגל (היא בחוגי סיור, אני עם הורי באמריקה). וכך החלטנו שבשבת בבוקר נצא מוקדם-מוקדם לטיול רגלי באחד העמקים של ירושלים (אין לי מושג איפה). לא היה איכפת לנו שמזג האוויר קר וסגרירי, או שהשביל בעמק אבד לנו... באומץ פסענו בין העלים והעצים, אוספים טיפות טל למכנסינו הרטובים, שהפכו את ההליכה לסיוט. עד שהחלטנו לוותר וצעדנו את הדרך חזרה הביתה (שבת, ירושלים, אין אוטובוסים) כבר היו ירכינו במצב קפיאה מתקדם. זו היתה הפעם הראשונה שבה התברר לי שאם שופכים מים חמים מאוד על רגל קרה מאוד, התחושה הראשונית היא דווקא של קור עז.

6.
המקום: תחנת רכבת במינכן
הזמן: ינואר, שתיים וחצי בלילה
הטמפרטורה: מעל האפס, אבל לא הרבה
הרעיון נראה בהתחלה מושלם: במקום לנסוע ברכבת לפרנקפורט ולטוס לארץ, לטוס בטיסה זולה ממינכן, המתואמת יפה עם טיסה מזארברוקן למינכן. ראינו אמנם שבדרך חזרה נצטרך לנסוע ברכבת, אבל יש רכבת מהירה של 5-6 שעות וזה היה שווה. עד, כמובן, ש-TUI שינו את שעת הטיסה חזרה והכריחו אותנו לקחת רכבת לילה. הרכבת עצמה לא היתה בעייתית במיוחד, אבל כדי להגיע אליה היה עלינו לבלות שעה בתחנת רכבת הזויה במינכן, בין שתיים וחצי לשלוש וחצי. כשהגענו, גילינו בשמחה שהבורגר קינג עוד פתוח, וקנינו צ'יפס רק כדי לשבת שם בחום; אבל בשלוש גם הוא נסגר, ואת חצי השעה האחרונה בילינו אומללים וקפואים ברציף. לחכות בקור אחרי טיסה ארוכה, עם מזוודות ועוד שש שעות עד הבית זה בפירוש לא כיף.

7.
המקום: זארברוקן
הזמן: דצמבר שעבר
הטמפרטורה: סביבות מינוס 8
על גל הקור של החורף שעבר, זה שבו קפא הנהר, כבר סיפרתי כאן. לקראת סופו של הגל, כהשטמפרטורות עלו ממינוס 13 לסביבות מינוס 8, יצאנו לסיבוב קצר של הליכה על הנהר הקפוא וסשן תמונות. היינו פחות משעה בחוץ, יותר מזה לא היה ביכולתנו, ומשום שהיינו עטופים במיטב בגדינו, כמעט ולא קפאנו - אבל בדרך הביתה הבנו מאוד את המשפט ממופע הקולנוע של רוקי, even smiling makes my face ache.

8.
המקום: פראג
הזמן: נובמבר
הטמפרטורה: קצת מעל האפס
דיל חלומי לפראג, לא ניסע? אז מה אם נובמבר ואמור להיות קצת קר. לא שאני מתחרט על הנסיעה - היא היתה כייפית להפליא - אבל אז לא היינו ערוכים לחורף האירופי, הכפפות לא עמדו בסטנדרט והכובע-צמר לא היה שם כלל. כך שהחזרה מהמרכז למלון בסביבות חצות, אחרי רקוויאם של מוצרט שנוגן מהר מדי, לא היתה נעימה - אפילו לפני ששתי מסוממות ניגשו אלינו במטרה להשיג קצת כסף למנה הבאה.

9.
המקום: ירושלים
הזמן: מרץ
הטמפרטורה: נדמה לי ש- 4-5 מעלות
יש שורה בשיר של 'שפיות זמנית', שאומרת 'ובגשם קר להיות ביחד'. גשם קר זה אולי רומנטי, אבל זה גם אחד הצירופים הכי לא-נעימים שיש, כפי שגיליתי באותו ערב. אחרי הקרנה מאוחרת של 'מופע הקולנוע של רוקי', כשהבנו שאין מספיק מכוניות לקחת את כולם לאפטר-פארטי, התנדבנו - אני ועוד כמה - ללכת ברגל. מרחק של עשרים דקות, לא בעיה בכלל.
אלא שזו כן בעיה, כשמתחיל לרדת גשם זלעפות, כשהקור הוא ירושלמי והבגדים מתאימים לתל אביב. וזו בעיה, כשצריך להמשיך להתקדם, בלי לדעת כמה עוד נשאר, אבל הגוף רק רוצה לעצור ולקרוס איפשהו. מזל שהחבר'ה האחרים לפנינו הבינו שאנחנו הולכים להגיע הרוסים, וארגנו בגדים יבשים, מגבות והרבה חיכוך.

10.
המקום: זארברוקן
הזמן: יום שבת האחרון
הטמפרטורה: מינוס 17, שיא של כל הזמנים
גל הקור שהיכה באירופה השבוע היה נדיר בכל המובנים. זקני פרנקפורט לא זוכרים קור כזה, ובדרום צרפת נגרמו נזקים אדירים. בדרך כלל לא קר כל-כך או מושלג כאן בסביבות חג המולד (הקור והשלג נשמרים לינואר-פברואר). אפשר לחשוב שצריך להיות מטורף אמיתי כדי לצאת מהבית במצב כזה, אבל יש לנו תירוץ טוב - אורחים מצרפת, שבאו במיוחד כדי לראות את שוק חג-המולד בעיר, ורצון עז לחוות בעצמנו אותה חוויית חג-מולד-מושלג מהאגדות. חוצמזה, לא ידענו עד כמה באמת קרררר.
יחד אתנו יצאו לרחובות המוני בית זארברוקן, והם חיממו מעט את האווירה והקלו קצת על החוויה - אבל ללכת במגפיים על שלג-קרח קפוא זה בהחלט לא נעים. מה שכן, כאן פעלו הגורמים הסביבתיים והחברתיים לטובתנו: יין חם חימם את ליבנו, לביבות (עם רסק תפוחים קפוא) ונקניקיות מסורתיות (בלי חרדל, המכונה קפאה) מילאו את בטננו, האורחים היו מקסימים ובכל פינה היו חנויות פתוחות, שבהן יכולנו להמיר את הקור העז בחימום נעים ובכל טוב של הקפיטליזם. רק מה, כשצעדנו חזרה הביתה ויצאנו ממרכז העיר, לא הצליחו אפילו בגדינו הסיביריים ביותר להפיג את תחושת הקור (האובייקטיבית לחלוטין במקרה זה); מזל שבמהרה שבנו לביתינו החם.

אחרי כל הקור הזה, אנחנו בהחלט מקדמים בברכה את הנסיעה השנתית לארץ, החל ממחר (ה-24/12) ועד ה-6/1. הבלוג, כרגיל, יהיה בשימוש מאוד מינימלי בתקופה זו -ן היו שלום, ותודה על השלגים.

(לפחות ברוסיה יותר קר)






שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/12/2009 13:25, ושייך לקטגוריות עונות השנה, לפחות רוסיה, סטיות אישיות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מעין ב-26/12/2009 22:45

---

החיים הם מה שקורה
עוברים יום אחר יום, והימים מצטרפים לשבועות והשבועות לחודשים.
בהסתכלות לאחור, הזמנים נראים ארוכים ומפחידים: כל-כך הרבה זמן עבר? באמת?
בהסתכלות קדימה, רואים רק ערפל: איננו יכולים לחזות את העתיד.
אנחנו נתקלים באנשים והם נתקלים בנו ואיננו יודעים אילו מהימים האלה ייזכרו ואילו יישכחו באבק.
ובין לבין, יש ימים שבהם נוגעות מלים במלים, ודברים נפתחים (כמו המוזיקה לפני יומיים, ועוד דברים אחרים).
וכמו שאמר ג'ון לנון, "החיים הם מה שקורה כשאתה עסוק בתכנון של דברים אחרים".

ובלי קשר, השם ישמור את מי שהמציא את הג'ימייל צ'אט.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/12/2009 22:29, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, המחשב ואני
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-18/12/2009 12:49

---

דו-מי-סול (וגם סי)
אחרי יותר מעשר שנים שאנחנו יחד, אסנת הצליחה היום סוף סוף להגשים את אחד החלומות הגדולים ביותר שלה - להושיב אותי מול פסנתר ולתת לי שיעור בסיסי במוזיקה. למעשה, על הבסיס המתמטי של המוזיקה כבר דיברנו בעבר, וכבר אז תפסתי את הדברים באופן תיאורטי, אבל איכשהו רק אתמול בערב (והיום בצהריים) השתחרר לי משהו בראש, והבנתי איך מתקשרים המבנים המתמטיים והחוקים המשונים שאסנת הסבירה לי עליהם עם הרגש והתחושה שאני חש בהם כשאני שומע מוזיקה. איך בתוך המגבלות של הסולם, הדומיננטה והסובדומיננטה מסתתרות אינספור אפשרויות לשחק עם מנגינות ועם צלילים, ואיך המשחק הזה נעשה בפועל בכמה יצירות וכמה שירים שאני מכיר.
מעולם לא ניגנתי על שום כלי, בין השאר בגלל שהקואורדינציה שלי אף פעם לא הייתה מושלמת, וזה יצר מכשול שלם שגרם לי להחליט שאני גם לא מוזיקלי. אסנת טוענת שזה שטויות. והאמת שאני מתחיל להאמין לה... אחרי שלמדתי ממנה על סולמות וספטאקורדים וכל מיני דברים משעשעים כאלה, כל מה שאני רוצה הוא לשבת ליד הפסנתר ולהמציא מנגינות (האמת שגם כילד אהבתי לשבת ליד הפסנתר ולהמציא מנגינות, אבל אז הן היו צורמות ואיומות כי לא הבנתי כלום).
בקיצור - נפתח משהו בצ'קרת המוזיקה. וזה משמח אותי.
(וזאת כשבזמן האחרון קצת יותר יבש בתחום הכתיבה. אולי תחום אחד בא במקום האחר?)




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/12/2009 18:28, ושייך לקטגוריות אסנת, סטיות אישיות, אופטימי
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-16/12/2009 14:40

---