קואליציה
כשהקמנו קואליציה, היא קיבלה את משרד החוץ. הרי היא אוהבת את אור השמש, לטייל ולפגוש אנשים, ואילו אני מעולם לא הייתי טוב בדיפלומטיה. בתמורה לקחתי את האוצר: תמיד ידעתי לחשב אילו כספים להעביר ולאן. הייתי רק צריך ללמוד להגיד 'אין לי', וגם על זה השתלטתי עם הזמן.
כבת לרופא וחובשת-לשעבר, היה ברור מאליו שהיא תזכה למשרד הבריאות ותנהל ביד רמה את מנהל התרופות הביתי. משרד התקשורת, לעומת זאת, הוא הממלכה שלי - גם אם יש חברים בקואליציה שמרימים קול צעקה כשנדמה שהוא משקיע יותר משאבים בטכנולוגיה מאשר בתקשורת בין-אישית. לחברים הממורמרים אני מזכיר תמיד שהם (כלומר היא) קיבלו את משרד התעשייה (הבישולית) והמסחר (ה-e-bayיי).
צימאון בלתי נדלה לידע הוביל אותי למשרד החינוך, אבל אחרי מו"מ ארוך הוחלט על רוטציה במשרד התרבות והספורט. מה שכן, לא התקשיתי לוותר על משרד החקלאות (המפתח זנים מפלצתיים של פלפלי צ'ילי על אדנית החלון במטבח), על המשרד לאיכות הסביבה (ששואב את תוכניותיו מהמשרד הגרמני המקביל) ועל משרד התחבורה (לא משרד רלוונטי למי שעובד מהבית). במקביל, לקחתי על עצמי מחוסר ברירה את משרד הדואר (פתיחה וקריאה של מכתבים רשמיים בגרמנית משפטית) ואת משרד המשפטים (הניסיון הנואש להבין את המסמכים לעיל).
משרד האנרגיה עובר בינינו כמו כדור פינג-פונג - לפעמים האנרגיה היא אחריותי, לפעמים אחריותה. את התשתיות השארנו לגידו (שר מקצועי מן החוץ) ואת משרד הפנים ביטלנו: אנחנו יודעים בדיוק מה אוכלוסיית הבית (שני אנשים, חתול ואי-אלו זבובונים מציקים) וממש לא מעוניינים לערוך בחירות.
משרד העבודה שמור אצלי כפיקדון, ממתין ליום שיעבור אליה כמובטח. בינתיים זה אולי המשרד שגורם הכי הרבה משברים קואליציוניים, ולו בגלל שמשרד הרווחה אצלנו כל-כך קטן, ומלא בעיקר באנחות.
מצד שני, מה שמחזיק את הקואליציה יציבה כל-כך הרבה שנים, הוא משרד הביטחון, שבו אנחנו חולקים בלב שלם: הביטחון שאנחנו מושלים בעצמנו, שאנחנו יכולים לדבר על הכל - גם במליאה וגם בוועדות - ושלא באמת חשוב מי ראש הממשלה.

(בגעגועים לאשתי, שנסעה לה לעשרה ימים בניסיון נוסף להשתלטות אוהבת על משרד העבודה. החזיקו לה אצבעות)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/4/2010 19:58, ושייך לקטגוריות אסנת, בחירות וכן להיות, אופטימי
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-16/5/2010 15:09

---

סופרמן חוזר
זה היה מהימים האלה, שאתה יודע איך הם מתחילים אבל לא איך הם נגמרים: איכשהו, שלושה פרויקטים שונים, משלושה כיוונים שונים, היום חייבים להיסגר היום (בין השאר בגלל שבאים אלינו אורחים מחר), ובין לבין מצאתי את עצמי מדלג ביערות של סלובניה, מחפש ברשת ביטויים אזוטריים מתחומי הסקי וטיפוס הצוקים, מנהל שיחות-צ'ט הזויות עם אנשים שלא דיברתי אתם זמן רב, מברר את מזג האוויר לסוף השבוע, מדבר אנגלית בטלפון ומבלה את ההפסקה שלי בגיבוש דעה מסודרת על מרגלים, בג"צ ודיסקים צרובים.
היו רגעים שלא הצלחתי להבין איך המוח שלי יעמוד בכל המשימות; אבל בסופו של דבר, כשהאבק התפזר והכל התברר, הבנתי ששוב הגיח ממחבואו ידידי הטוב ביותר - סופרמן. בעוד שאני-עצמי בדרך כלל חלשלוש, קוטר ומתקשה להתמודד אפילו עם ימי-שגרה פשוטים ורגילים, הרי שסופרמן יכול לג'גל חמש עבודות ושמונה פרויקטים ובמקביל להיות אוזן קשבת לידידות מתמוטטות, לעקוב אחרי שער האירו, לעזור לחברים להתקין את מצלמות הרשת שלהם, לקרוא שירה ואפילו לפרסם פוסט בבלוג. איך הוא עושה את זה, אני לא יודע; אבל אולי השעה 1:24 שניבטת אלי מצג המחשב היא חלק מהתשובה.

אני רק מקווה שהלילה לא יתברר כמכרה קריפטונייט.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/4/2010 23:48, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-24/4/2010 14:28

---

להתחיל מחדש
אחרי שהצהרתי לפני הנסיעה לארץ על עייפות-בלוג, ואחרי שנסעתי וחזרתי והתגברתי על העומס-שאחרי-החזרה, היו לי כמה פעמים רעיונות לפוסט בבלוג, אבל אז בא לידי ביטוי 'מעגל הקסמים של ההימנעות מכתיבה': בכל פעם שהיה לי משהו לכתוב, חשבתי לעצמי, "באמת?? *זה* יהיה הנושא שאתו אבחר לחזור לבלוג אחרי הפסקה ארוכה? זה נראה לך הגיוני?". יחד עם הרבה סיבות הגיונית למה לבלות את זמני בצורות אחרות או להוציא את תסכולי היצירתי בערוצים אחרים, זה הספיק כדי לקטוע באיבם כמה וכמה פוסטים פוטנציאליים ('את זה נכתוב בתור פוסט שני, אחרי פוסט החזרה' הפך לתירוץ הנפוץ ביותר).
הזמן החולף הפך, כמובן, כמה מהפוסטים התיאורטיים לבלתי-רלוונטיים: רציתי לכתוב על ענת קם, אבל אסתי כבר עשתה את זה טוב יותר; חשבתי לרדת על 'אליס בארץ הפלאות' של טים ברטון אבל אז גיליתי שאני לא הילד המצביע על המלך העירום אלא עוד קול אחד במקהלה (ראו למשל אצל יאיר רווה). מצד שני, גם מה שגרם לי לבסוף לפתוח את ישרא ולהעלות פוסט שייך לעולם הבלוגיה - הכוונה לפוסט המקסים הזה של 'איילת שמשייה כחלחלת', שנותן תחושה שהכל בסוף יסתדר, ואיזה קסם יבוא וישאיר מאחור את כל הבעיות. אז הנה: תקופה חדשה, פוסט חדש, אביב באופק. מתחילים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/4/2010 20:51, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, רשימת קריאה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של eqphrfx ב-17/2/2013 10:17

---