פסח, שמש ועייפות-בלוג
קשה לומר שהבלוג היה פעיל מדי לאחרונה, וגם הפוסט הזה נועד בסך הכל לספר ששוב אנחנו יוצאים לחופשה בארץ - הפעם כדי לבלות (בפעם הראשונה מזה ארבע שנים) את ליל הסדר בארץ הקודש - וחשוב מכך, בהרכב משפחתי מלא למדי (אם היה יותר מלא היו צריכים לשבור כמה קירות).
מבחינתנו, כמובן, היציאה מעבדות לחירות היא בעיקר היציאה ממזג אוויר שבו 14 מעלות וגשם מטפטף זה אביב, אל עולם שוב השמש זורחת בעוז ואנשים מסתובבים בבגדים קצרים ומתלוננים שקר להם. התקווה היא להגיע כבר ביום הראשון לחוף הים (משאב נדיר בגרמניה) ואולי אפילו לשכשך קצת את הרגליים במים.
החופשה פירושה גם הרבה פחות זמן ליד מחשב ו/או אינטרנט, מה שאולי יעזור להתגבר על העייפות שהסתערה על הבלוג הזה - שסוחב כבר שלוש וחצי שנים ומתחיל להרגיש יותר כמו מחויבות ופחות כמו מקום כיפי להתבטא בו. אולי שמש, פסח, משפחה, חברים וחוויות חדשות יחזירו אותי לכאן רעב לכתיבה בתחילת האביב? ימים יגידו.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/3/2010 17:43
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שצה ב-26/3/2010 03:10

---

אף אחד, לא מושלם
אני וההצטננות מנהלים יחסים מורכבים מזה שנים רבות.
אני פוגש אותה כל חורף לכמה מפגשים ארוכים.
פעם הייתי מוצא את עצמי מצונן כל החורף בלי הפסקה.

מתי כספי כתב פעם את 'זבר הבצודדיב', שיר שדיבר אלי לעומק, בעיקר בשורותיו האלמותיות:

לדו זה ברור
שהאף תביד סגור,
אדו דסתדר עב זה

אחר-כך התגברתי, והצטמצמתי להתקררות אחת או שתיים מדי חורף. בכל זאת אני חי עם זמרת והיא הבהירה לי איך להיזהר מווירוסים ושאר מרעין בישין.

אבל החורף הזה, עם הקור והשלג האינסופיים, החזיר אותה לחיי.
ועכשיו אני מצונן כבר שלושה שבועות, ומגלה דבר מעניין: כשמצוננים כל-כך הרבה זמן, והאוויר יבש וההסקה עושה אותו עוד יותר יבש, אז האף מתחיל לכאוב ולהיעשות אדום ולהתנפח.

וכך אני נראה כמו רודולף, האייל אדום-האף.

זהו. סיימתי לקטר. אין פואנטה.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/3/2010 22:34, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-21/3/2010 00:25

---

צבא שיש לו עם
באחד השיעורים האחרונים בקורס הגרמנית שלמדתי כאן (אין לי כוח לארגן לינק, חפשו תחת הקטגוריה 'מה למדתי בגן היום') גיליתי את העובדה המרתקת שגם בגרמניה יש חוק שירות חובה בצבא (אבל רק לגברים, וגם אז יש פטור למי שנרשמים לאוניברסיטה או בכמה דרכים נוספות). הנימוק שנתנה המורה לעיקרון הזה הפתיע אותי מאוד - היא אמרה שהרעיון היה לתת לאזרחים לשרת בצבא כדי שהצבא לא יהפוך ל'קליקה' סגורה המונעת מתוך חשיבה קבוצתית, אלא יזכה גם לביקורת אזרחית, בדמות אותם מחזורים חדשים של בני 18 ו-19 המצטרפים אליו חדשות לבקרים. כלומר, חשיבות השירות הכללי בצבא נובעת מהרצון שהצבא יהיה הומני יותר ולא יסתכל על הדברים רק דרך כוונת הרובה.
הנימוק הזה מזכיר את הטיעון הנפוץ ביותר של אנשי שמאל נגד סרבני הגיוס: "אם אתה לא תהיה שם כדי להתנהג אחרת, אנשי הימין ינהלו את הצבא וככה הוא יתנהג". לפי הטיעון הזה, השמאלן בן ה-18 צריך להתגייס כדי שהוא יהיה זה שיעמוד במחסום ויוכל לגלות קצת חמלה, והוא יהיה זה שיספר ל'בצלם' עדויות על מה שחבריו לפלוגה עושים בשטחים. מנקודת המבט הזו, לאנשי השמאל המתגייסים נועד תפקיד של חושפי שחיתויות, מה שנקרא בלעז whistleblowers, כדי לאפשר בדיוק אותו פיקוח אזרחי על הצבא שאליו שואפים הגרמנים.
הבעיה היא שבישראל *כולם* מתגייסים, וכתוצאה משתלטת החשיבה הצבאית על חלק ניכר מהמרחב הציבורי. וכך, ערכיה של ה'קליקה' הצבאית בעצם הופכים לערכיה של החברה, והרוב הגדול של המתגייסים לא יכולים להביע ביקורת אזרחית על הצבא - כי הם כבר הפנימו את ערכי היסוד שלו. למעשה, אפילו בג"ץ - שומר הצדק הגדול - נוטה להפנים עקרונות כמו 'טובת הצבא' ו'שיקולים בטחוניים' ולשלב אותם כנימוקים בפסקי דין. אז מה נלין על עיתונאים, שמקבלים את עיקרון 'האויב מאזין' ומסכימים להשתיק את השריקות, ואת ההשתקה של השריקות, ואת ההשתקה של ההשתקה?

(נכתב בלי שום קשר למה שכתוב כאן. ובכל זאת שווה ללחוץ על הלינק)
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/3/2010 00:34, ושייך לקטגוריות אקטואליה
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מעין ב-19/3/2010 12:21

---