מצעד העשור האלטרנטיבי
אז הבטחתי וגם אם עברו כמה ימים והמוטיבציה המקורית כמעט ונשכחה, בא לי לקיים.
כללי ה'מצעד' פשוטים: מדובר על עשרת השירים הטובים ביותר שיצאו בעשור הזה, לדעתי (כפי שציינתי, הסתבר שגם הכללים הפשוטים האלה מסבכים את הנשמות הטובות, כי פתאום התברר לי שאחד השירים שתכננתי למצעד הוא בכלל מ-1998, גם אם שמעתי אותו רק לפני שנה. שיר אחר זכה מההפקר). כמו-כן, על מנת ליצור גיוון, החלטתי לא לקחת יותר משיר אחד מאותו/אותה יוצר/ת (וזאת בניגוד למצעדי הרדיו, שהכילו לא מעט חזרות). כלל אחרון ופרודקסלי במיוחד קובע שלמצעד אין דירוג מובהק, וסדר השירים נקבע אסוציאטיבית ולא לפי איכות - סתם כדי לבלבל את הצופים (אם יש).

ראשון ראשון - השיר היחיד שהופיע באחת העשיריות ה'רשמיות' ונחשב גם בעיני לאחד מעשרת השירים של העשור - בן האלמוות שלי של 'אווואנסנס'. את הבחירה הזו עשה אולי הרומנטיקן בן ה-16 שבי, אבל השילוב בין השירה של איימי לי, הסיפור האפל ושמה של הלהקה - מהמלים היפות ביותר בשפה האנגלית - גורמים לי בכל זאת להתגאות בהחלטה.
רגע לפני שאנחנו משאירים את המחוזות הפופולריים מאחורינו, אני חייב להתייחס לזמרת שמופיעה בשתי העשיריות (של גלגל"צ ושל 88FM), וגם נבחרה לזמרת העשור בשני המצעדים - איימי וויינהאוס. אבל בעוד ש'ריהאב' הוא אכן שיר חביב ו'בחזרה לשחור' מקפיץ, השיר שעשה לי את זה לא הוצע אפילו לבחירה במצעדים: אתה יודע שאני לא שווה, מודה וויינהאוס בכנות נדירה, ואני מאמין לה.
מיד אחר-כך בא השיר המוזר של העשירייה, שאני לא בטוח עד כמה הוא באמת איכותי, אבל נדלקתי על הקליפ שלו: מה כבר יכולה בחורה לעשות? של הזמרת המוזרה המסתתרת מאחורי השם 'באט פור לאשס'. זה אחד השירים הבודדים ברשימה שכנראה לא תשמעו לעולם בגלגל"צ, ונדמה לי שגם לא העליתי אף פעם בבלוג; מה שאומר שהוא עשוי להיות הכי חדש ומרענן למאזינים. אגב, שיר דומה - שגם משלב בין דיבור מהיר ומסתורי לשירה נשית מוצלחת - נזרק מהרשימה רק בגלל שהתברר שהוא בכלל מ-1998. הכוונה לזה, שהוא שיר מקסים בלי קשר לעשור.

ואם כבר 'בלי קשר לעשור', נראה שהרשימה מעידה יותר מכל על שלא התחברתי למוזיקה של העשור הזה. העדות הבולטת ביותר היא העובדה שיש ברשימה לא פחות מ*שלושה* ביצועים חדשים לשירים ישנים. אני בעיקרון לא מת על ביצועים חדשים, בייחוד לשיירים שהמקור שלהם אהוב עלי, אבל יש חריגים - בדרך כלל שירים שהיו קצביים או רועשים והביצוע המחודש הפך אותם ליותר אטיים ומהורהרים.
הראשון בשלישיית המחודשים מתאים בדיוק להגדרה הזו. עולם מטורף היה שיר קצבי ומצוין של טירז פור פירז, אחת מלהקות האייטיז האהובות עלי, אבל גארי ג'ולז עשה ממנו יצירת מופת אטית ומהורהרת. לא הפריעה גם העובדה שנחשפתי לשיר בסיומו של אחד הסרטים הטובים של העשור, 'דוני דארקו' (משם גם הקליפ). וכדי להוסיף לחגיגה, השיר היה גם 'סיפור סינדרלה' פלא - זמר אלמוני מקליט שיר לסרט שכושל בקופות, ושנתיים אחר-כך מוצא את עצמו בעמדה המבוקשת-כל-כך של מקום ראשון במצעד חג המולד בבריטניה.
מפתיעה עוד יותר (למי שעוד לא ראה את הקליפ, שזה אומר בערך אף אחד) היא ההשתלבות בעשירייה של ביצוע מחודש לשיר מאוד אהוב עלי של הלהקה הרועשת-למדי ניין אינץ' ניילז (או במלים אחרות, של האמן המטורף העונה לשם טרנט רזנור) בידי זמר קאנטרי נודע (תמיד היתה לי חיבה לקאנטרי, אבל זה ממש לא הטעם הרגיל שלי). אבל, מה לעשות, אפילו רזנור עצמו הודה שהביצוע של ג'וני קאש לכאב (או אולי 'להכאיב') עושה ממנו שיר אחר, ויחד עם הקליפ זו יצירת מופת.
הביצוע המחודש השלישי הוא זה שהכי פחות 'מחדש', אבל לוקח אותנו עוד יותר אחורה, עם זמרת משנות ה-70 ושיר מ-1969.אבל אני פשוט לא מתכון להתנצל, כי אם הייתי חושבת שתשנה אי פעם את דעתך הוא פשוט שיר מצוין ומרגש.
את שלישיית 'בחזרה לעבר' אני משלים עם עוד שיר שנשמע כאילו נוצר לפני כמה עשורים - מצנח של 'הבן של'. בשמיעות ראשונות לא כל-כך התחברתי לשיר הזה, אבל ככל שנתקלתי בו שוב ושוב הוא הזדחל למרכזי העונג של המוח והתיישב שם כאבן שאין לה הופכין. וכך גם השתחל לעשיריית העשור שלי. או אולי, עשרת השירים בעשור הזה שהזכירו לי את העבר המזהיר?

אז נכון, אמרתי שאין דירוגים או סדר איכות, אבל 'יצא' איכשהו שהשארתי לסוף שלושה מהשירים שבאמת ריגשו אותי בעשור הזה. הראשון לא רק לא מוכר בגלגל"ציה, אלא גם לא יצא אפילו כסינגל - אבל לי זה לא משנה. את קרוב כל-כך ללבי של דאר וויליאמס שמעתי לראשונה כשהתחלתי להתמכר לזמרת הזו, לפני כמה חודשים, והוא הפך בשבילי להמנון המרגש של השנה ושל העשור. המלים נשמעות תמימות להפליא, אבל משהו בשילוב בינן לבין המוזיקה פשוט... פשוט.
מי שעקבו עד כאן יכולים די בקלות להגיע למסקנה שאני אוהב במיוחד שירים שמבצעות זמרות. אבל עם כל הכבוד לאיימי ויינהאוס, איימי לי, אגנתה פלסקוג, דאר וויליאמס, לילי אלן ועוד, 'זמרת העשור' יש רק אחת, וזו רגינה ספקטור. היא גם האמנית היחידה שעבורה הופעל כלל ה'לא יותר משיר אחד לכל יוצר' - אחרת היו כאן עוד כמה שירים שלה. אבל אם אני חייב לבחור, זה חייב להיות אפרה מואה ('אחרי (המבול)') - שבמהלכו היא שרה כמה שורות של פסטרנק ברוסית וגורמת לכולנו להבין שבשפת אמה היא אפילו עוד יותר מרגשת.
עם זאת, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, ל'שיר העשור' יש משמעות גם מעבר להיותו שיר טוב או ביצוע איכותי. שיר העשור צריך להיות משהו שמבטא עמדה - פוליטית או אנושית - ובאיזשהו מקום לסכם את 'רוח העשור'. לפיכך בחרתי לסיים את המצעד כולו בשיר שמזכיר את העובדה שבשמונה שנים מתוך העשור הזה ישב בבית הלבן אחד ג'ורג' בוש, שעשה מאמריקה מדינה אחרת והביא צעירים רבים לסף יאוש - בהם למשל רופוס וויינרייט, שכל-כך עייף מאמריקה כשהוא הולך לעיר. מה לעשות, אני באמת לא חושב שזה היה עשור יפה במיוחד.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/2/2010 09:24, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-8/3/2010 21:52

---

מחסלים את העברית
הבטחתי מצעד עשור אלטרנטיבי, והוא אכן הולך ומתבשל (תוך
התגברות על תקלות מביכות, כמו למשל לגלות שאחד השירים שתכננתי להביא הוא
בכלל מ-1998), אבל בינתיים מצאתי שנייה להציץ במדור הספורט של ynet,
שהעביר דיווח ישיר ממשחקה של שחר פאר בטורניר בדובאי.
הצצתי - ועיני חשכו.
אין ספק שדיווח אינטרנטי ישיר, שכל ערכו במיידיות שלו, אינו יכול להיות
טקסט ספרותי או עיתונאי מנוסח לעילא. כתבנו המסכן צריך להקליד תוך כדי
צפייה בשידור הטלוויזיוני, ואפשר לסלוח לטעויות הקלדה פשוטות או לניסוחים
לא-מושלמים. מצד שני, בכל זאת לא מדובר בכדורסל או בהיי-ליי, אלא בטניס,
שבו אחרי כל משחקון הולכות השחקניות לשתות משהו, מחליפות מגרשים וכו' -
מספיק זמן כדי להקליד משפט אחד בעברית נכונה.

כדי שתבינו שאני לא סתם מתלונן, להלן ה'יצירה' במלואה, כפי שהועתקה מאתר
ynet. בתוך הטקסט סימנתי שגיאות ובעיות הוספתי מספרים, המתייחסים להערותיי
בסופו.

מהלך המשחק

לאחר שוונוס לא התקשתה לנצח את [1] המשחקון הראשון, מצאה עצמה פאר מנסה להגן [4] של שתי נקודות שבירה כבר בגיים  [2] השני. את הראשונה היא הצילה [4], אך בשנייה היא נכשלה, ו-וויליאמס עלתה ל-0:2 מהיר. המגמה נמשכה גם במשחקון ההגשה הבא של שחר, בו היא שוב הצילה [4] נקודת שבירה, אך נכנעה בשנייה, כשהיא חבטה שגיאה כפולה [5] - 4:0.

דווקא כאן [6], כשהיא [8] עם הגב לקיר, התעוררה הישראלית ושברה בהזדמנות הראשונה שהיתה לה [9], כשהיא [3] מצמקת ל-4:1. זה לא הספיק, כשפאר [3] נשברה מיד לאחר מכן ושוב נכנסה לפיגור של ארבעה משחקונים - 5:1. כבר בנקודת המערכה הראשונה שהיתה [9] לה, סגרה ונוס סיפור [7] וקבעה 1:6 מהיר.
 
גם [10] הסט השני [2] החל באותה הצורה כמו הראשון, כשפאר [3] נשברה כבר בהגשות הראשונות שלה ומצאה עצמה בפיגור 2:0. פאר לא נתנה לפיגור המהיר [11] לשבור אותה, וחזרה מיד ל-2:2 מרשים. פאר [12] עלתה ליתרון לראשונה במשחק, כשניצחה את [1] המשחקון הארוך ביותר במשחק עד כה [12] וקבעה 2:3. כאן פחות או יותר נגמר להכ הכוח, כשוויליאמס [3] עלתה מהר מאוד ל-3:5 והתקרבה לניצחון. ונוס עלתה להגיש כדי לנצח את [1] המשחק, ולא נכשלה במשימה, כשקבעה [3] 4:6 ועלתה לגמר.

===
בתכול מסומנות שגיאות הקלדה פשוטות ('של' במקום 'על', 'להכ' במקום 'לה')
שהן אולי הנסלחות ביותר בטקסט שנכתב במהירות יחסית, וקורות לכל אחד. אבל
דווקא הן לא נפוצות (רק שתיים) בקטע.

בירוק סימנתי בעיות בעברית, שכמה מהן חוזרות על עצמן מספר פעמים בטקסט הקצרצר:
1. 'לנצח את'. כאן מדובר בהשפעה אנגלית  (win the game). בעברית מנצחים
*את היריב*, אבל מנצחים *במשחק* או *במשחקון*. איך אפשר להעיר לילדים על
הטעות הנפוצה הזו, כשב-ynet חוזרים עליה שוב ושוב?
2. טניס הוא דווקא אחד התחומים שבהם התקבלו בעברית מונחים עבריים מאוד
מוצלחים - משחקון, מערכה, משחק. והכותב בפירוש מודע להם ומשתמש בהם לפעמים
- אז למה לבלבל את הקוראים ולכתוב 'גיים' ו'סט'? הגדיל ועשה הכותב בפסקה
השניה, שם לא רק כתב 'סט' במקום 'מערכה' אלא החליט שה'סט' הוא זכר והתייחס
בלשון זכר ('הסט השני'). עילג כבר אמרנו?
3. הטקסט משתמש באורח מאוד מוזר בצירוף 'כש', שנועד בעברית לפתוח פסוקית
תיאור זמן, כלומר פסוקית המתארת באיזו עת אירע הדבר. אבל במאמר משמש
הצירוף במקום מלים כמו 'מכיוון ש', או 'היות ו' (בשימוש הראשון המסומן),
או במקום שאירוע אחד משמש הסבר או הבהרה לשני, ומה שמתבקש הוא נקודותיים
או מקף ('ונוס לא נכשלה במשימה: היא קבעה 6:3 ועלתה לגמר') . אגב, יש
בטקסט גם שימוש יותר-נכון ב'כש', אבל גם בו יש בעיה מסוימת - ועל כך להלן.
4. המושא הישיר של 'הצילה את' מתייחס בעברית למי/מה שהוצל (ממשהו). לא
ברור לי איך שחר יכול להציל את נקודת השבירה (מה כבר יכול היה לקרות לה?)
הכוונה, כנראה, ששחר הצילה *את עצמה* מהאיום בשבירה - אבל זה לא מה שכתוב.
כנ"ל 'להגן על נקודות שבירה' - ממה אנחנו מגנים על הנקודות האלה?
5. טוב, 'חבטה שגיאה כפולה' היא כנראה טעות נפוצה במדור
הספורט, שגם היא תרגום מאנגלית (שם אפשר לומר hit ואחר-כך את התוצאה, כמו
hit a home run). אבל מה רע ב'עשתה שגיאה כפולה'?
6. אי התאמה בין מילה המתארת מקום ('כאן') לבין פסוקית זמן ('כש'). נכון יותר לומר 'אז', או 'באותה נקודה'.
7. אאל"ט, הביטוי הנכון הוא 'סגרה *את* הסיפור'. 'סגרה סיפור' מתייחס
לסיפור כללי, וכאן לפנינו אירוע ספציפי שאנחנו כבר שעה מדברים עליו.

בצהוב סימנתי ניסוחים אומללים, שגם אם אינם ממש שגויים נותנים תחושה של עלגות:
8. הכתב משתמש פעם אחת נכון במילה 'כש', כדי לתאר שני מצבים המתרחשים
באותו זמן, ואחד משמש כתיאור זמן לשני. אבל לא ברור למה תיאור הזמן כתוב
בזמן הווה, ולא 'כשהיתה עם הגב לקיר', או  'בהיותה עם הגב לקיר' או אפילו
- אם לחוצים - 'דווקא אז, עם הגב לקיר...' אני לא בטוח שהשימוש בהווה כאן
שגוי, אבל הוא בכל זאת צורם לי.
9. בשני המקרים, הפועל 'היתה' מאוד 'עני' ולא מספק הרבה מידע. בראשון אפשר
לגמרי לוותר על 'שהיתה לה' (מה שרצוי, בטקסט קצר שאמור להיות תמציתי), כי
המילה 'הזדמנות' מספיקה; בשני, ניתן למצוא המון פעלים מעניינים
ואינפורמטיביים יותר ('שזכתה לה', 'שעמדה בפניה', 'שהזדמנה לה', 'שנקרתה
בפניה' וכו')
10. לוגיקה פשוטה: איזו עוד מערכה (חוץ מהשניה) התחילה בדיוק כמו הראשונה?
11. הפיגור הזה עובר מאה ק"מ בשלוש שניות! מהיר להפליא! (המילה הנכונה היא 'מוקדם')
12. שתי בעיות שנובעות מהצורך לתאר בזמן אמיתי ולכן נסלחות: חזרה על השם
'פאר' בתחילת שני משפטים רצופים, ושימוש בתיאור המתיישן-מיידית 'עד כה'
(במקום 'עד אז' או 'עד לאותה נקודה')

14 הערות ב-11 משפטים (וזה ברחמנות, איחדתי הערות ולא נכנסתי לקטנות).
העיקר שבכותרת מצאתם את ההתחכמות שבחיבור בין הטניס לבין פרשת המחסלים
בדובאי. יופי ynet.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/2/2010 11:42, ושייך לקטגוריות דגש קל שבקלים, אינטרנט, אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של No-Angel ב-7/3/2010 12:53

---

העשור היפה
כחובב גדול של מצעדים ודירוגים, אפשר היה לחשוב שסוף העשור ירגש אותי: אין כמו תאריך עגול לסיכומים וסטטיסטיקות. בשתי הפעמים הקודמות היה 'מצעד העשור' (בשנות ה-80 של גל"צ, בשנות ה-90 של גל"צ וגלגל"צ) חוויה מיוחדת, שאני וחברי עסקנו בה הרבה מראש, השווינו רשימות, ופינינן זמן ביום הגדול להקשבה מרוכזת, כדי לשים לב למגמות (ולהתאכזב מהתוצאות, עוד מסורת קבועה). הפעם, אולי בגלל שהתבגרתי ואולי בגלל שמשהו במוזיקה השתנה, כבר מצאתי את עצמי הרבה פחות מתעניין; סייעה בכך העובדה המעצבנת, שמבין מאות השירים שהוצעו לבחירה בשני מצעדי העשור (של גלגל"ת ושל 88FM) התקשיתי להרכיב עשירייה של שירים 'טובים באמת'. וזה לא שלא היו שירים שאהבתי בעשור הזה, אלא שהם פשוט לא הוצעו לבחירה (ועל כך בפוסט נפרד). מפאת חוסר ההתלהבות הזה (ולאור העובדה שימי המצעדים נפלו על הביקור הצפוף שלנו בישראל) אפילו לא הקשבתי להם בזמן אמיתי. אבל לא העובדה הזו - או חוסר הזמן הכללי - תעצור בידי מלנתח את התוצאות.

ב-1989, לקראת המצעד של שנות ה-80, אמרה לי ידידתי ד' שהיא מצביעה ל-Russians של סטינג כשיר העשור, כי היא מאמינה ששיר עשור לא צריך להיות רק שיר טוב, אלא גם לייצג משהו, להגיד משהו. קו המחשבה הזה הוא כנראה הסיבה לכך שההצבעה למצעדי העשור נראית מאוד שונה מהצבעות למצעדים השנתיים בשנים המרכיבות את העשור. נראה שרבים מצביעים כמו ד', מחפשים 'שיר עם משמעות' - וכך נוצרת העדפה לשירים שלאו דווקא זכו במקומות הראשונים במצעדים השנתיים; מנגנון דומה גורם לכך שכמעט תמיד מככבים בצמרת מצעד העשור שירים מתחילת העשור, כאלה שכבר צברו קילומטרז' והפכו לקלאסיקה (כך למשל, היו שהרימו גבה על כך ששיר העשור של גלגל"צ היה californication, שיצא ב-1999 בארה"ב ובשנת 2000 בארץ; אבל זה קרה גם בשנות השמונים, עם Another Brick in the Wall של פינק פלויד, שיצא ב-1979) ואילו שירים חדשים, שהיו פופולריים רק לפני שנה, נדחקים לשוליים (צריך לעמול הרבה כדי למצוא את שיר השנה של 2008, I kissed a girl של קייטי פרי, במצעדים העשוריים). עוד עובדה מעניינת (שאני מתקשה למצוא לה הסבר) הוא שלהקות והרכבים מצליחים הרבה יותר במצעדי העשור מאשר אמנים בודדים (במצעד של שנות ה-80 היה רק אמן בודד אחד - ג'ון לנון - בשישייה הראשונה; במצעד של ה-90 היתה שינייד או'קונור היחידה בעשירייה הראשונה שאינה להקה).
אבל כל התופעות הללו בעצם משותפות לכל מצעדי העשור, ולנו בא לנתח את המצעד של שנות האלפיים (או ה'אוֹוִיז'). ההיגיון אומר בעצם כך: אם במצעדי העשור אנשים מצביעים לשירים עם 'מסר', הרי שניתוח ה'מסרים' של השירים המובילים ייתן איזושהי תמונה על 'רוח העשור'. כך למשל, במצעד של שנות ה-80 מככבים לא מעט שירי מחאה פוליטיים במידה זו או אחרת - מ-another brick in the wall במקום הראשון, דרך brothers in arms ברביעי ועד The river במקום השמיני; ואילו בשנות ה-90, המילה nothing מופיעה בשני שירים רצופים, במקומות הרביעי והחמישי, והשיר הזוכה הוא one - כך שאפשר להוציא מהצמרת איזו תמה של 'אחד ואפס', של האין והיש, של מה שהיה ואבד - שמשתקפת גם בשירים במקום השני (Losing my relligion) והשלישי (Creep).

אז מה אומר לנו העשור האחרון?
ראשית, יש לציין שהפעם יש לנו שני מצעדים - של גלגלצ ושל 88FM - כך שהמחקר מתבסס על שניהם כאחד. המסקנה הראשונה והמיידית היא ששילוב אתרי האינטרנט בהצבעה פתח את מצעדי העשור לקהל רחב יותר מזה שהצביע בעשורים הקודמים, מה שהחדיר לעשירייה המובילה גם שירי פופ במלוא מובן המילה (ביונסה ב-88, כריסטינה אגילרה בגלגל"צ) וחיסל במידה רבה את שליטתן של הלהקות (גם אם בשני המצעדים, שיר העשור עצמו עדיין מבוצע בידי להקה ותיקה). אגב, לא צריך לייחס חשיבות רבה מדי להבדלים הבולטים בין שני המצעדים, שמבוססים במידה רבה על היצע השירים שעמד לבחירה - לדוגמה, My immortal של אבאנסנס, שתפס את המקום השלישי (!) בגלגל"צ, לא הוצע כלל למדרגים ב-88. מצד שני, יש סימטריה נאה בכך ששיר העשור בכל אחד מהמצעדים תופס בדיוק את המקום הרביעי במצעד האחר (כך שבעצם יש שני שירים שיכולים לטעון באותה מידה של אמינות לכתר 'שיר העשור').
והמסר? הפעם הוא חד וברור. בשלושה מתוך ארבעת השירים התופסים את שני המקומות הראשונים בשני המצעדים מופיעה אותה מילה בפזמון, ובשניים מהם גם בשם השיר - beautiful. ואם היה חסר חיזוק לתזה הזו, נציין שבמצעד הגלגל"צי, למשל, יש בעשירייה לא פחות משלושה שירים שמכילים את המלה הזו בכותרת; ושגם השיר 'יוצא-הדופן' עוסק בקליפורניה, הבירה העולמית של הסגידה ליופי. וכך מתברר שאם בשנות ה-80 רצינו למחות נגד העולם, ובשנות ה-90 עסקנו באמונה ובאובדנה ובעמדתו של האחד מול העולם - הרי שהעשור האחרון השליך את כל אלה לפח האשפה ומתעסק באובססביות בשאיפה ליופי כשלעצמו: 'עורך הופך למשהו יפה', שרים החבר'ה מקולדפליי; 'שלם למנתח הרבה כסף/ כדי למנוע את ההזדקנות' מוחים חברי הרד הוט צ'ילי פפרס (הלוא הם 'הסחוג') בחלומות קליפורניה שלהם. באווירה כזו, לא פלא שהמנון הקיטש You're beautiful של ג'יימס בלאנט השתחל לעשירייה הראשונה (של גלגל"צ).

ומה עם מוזיקה טובה? כאן אני יושב על הגדר. ידידיי האנינים טוענים ששתי העשיריות האלה הן אסון לאנושות; אני, לעומת זאת, מצאתי בהן כמה שירים שנכנסו לאותה רשימה קצרה שלי (דבר די נדיר למי שטעמו שונה בדרך כלל באורח קיצוני מטעם ההמון). מצד שני, אם אני הייתי מסכם את העשור, השירים המובילים היו כאלה שבכלל לא הוצעו להצבעה ברשימות האינסופיות של שתי התחנות. אבל על כך - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/2/2010 22:39, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות, אקטואליה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-17/2/2010 13:39

---

מיתולוגיה וצירופי מקרים
לפני כמה שנים טובות, שאלתי איש אחד 'מה המיתולוגיה שלך?'. הוא היה בן זוג טרי של ידידה קרובה, והיא מאוד רצתה שנכיר זה את זה. הסיטואציה היתה חברתית וקלילה, מה שהסביר את פרץ הצחוק שאחז בנוכחים למשמע שאלתי ולמראה המבט הבוהה של האיש. לאור המצב הצטרפתי גם אני לצחוק הכללי, והשאלה הפכה לבדיחה שאוזכרה מדי פעם בשיחות על 'הימים ההם'.
אבל האמת היא שהיתה לי כוונה ממשית בשאלה הזו, והכוונה היתה רצינית להפליא - רציתי לתהות על קנקנו של הבחור החדש, וחשבתי לדלג על השיחות הקלילות ולשמוע משהו אמיתי. 'מיתולוגיה' נשמעת כמו הגדרה מפוצצת, אבל אנסה לפרוט אותה לפרוטות ולהסביר למה כוונתי.
לכל אחד יש סיפור, שקורות החיים ה'רשמיים' - איפה נולדת, למדת, שירתת, עבדת - לא מתחילים אפילו לגעת בו. כל אחד מאתנו בוחר לספר את האירועים שקרו לו, את החוויות שחווה, בסדר מסוים - להקטין אירועים מסוימים ולהבליט אחרים, להגדיר נקודות-מפנה, לאתר רגעם חשובים. האקסית המיתולוגית שבגללה התקשית שנים לפתוח את הלב לאנשים חדשים. המרצה המיתולוגי שבעקבותיו בחרת תחום לימודים ומקצוע. התאונה/פיגוע/מלחמה שהיית קרוב מדי אליהם ויישארו אתך לעד. הסיפור הזה - לא עצם העובדות אלא הדרך שבה האדם בוחר להציב ולהציג אותן - אומר הרבה על האישיות, על הנפש, על 'מי אנחנו'.
באופן טבעי, לאנשים מורכבים יש כמה וכמה 'סיפורים' כאלה, עם דגשים שונים וברמות שונות של הפשטה. חלק מהסיפורים מתרחשים בפנים: אנחנו מספרים מה קרה ל'ילד הפנימי', מאנישים דמות צינית וביקורתית שמייצגת את הממסד/ההורים/הרס"ר בצבא, מגדירים חדרים אפלים ופינות מוגנות. בטופוגרפיה הזו, של הנפש ושל העולם החיצוני הקרוב אליה, נרקמים עוד ועוד סיפורים ככל שחולפות השנים, וניתנות פרשנויות חדשות לסיפורים ישנים. והמכלול הזה של סיפורים הנוגעים זה בזה, שיש בהם כמה דמויות משותפות והרבה משמעויות מטאפוריות - זה לא מיתולוגיה?
יש לציין, עם זאת, שכשפניתי לאותו בחור לא התכוונתי שיגולל בפני את סיפור חייו המיתולוגי, אלא התייחסתי למובן אחר של מיתולוגיה אישית, מהסוג שבדף האחורי של 'תרבות מעריב' קראו לו פעם 'תחנות תרבות'. במסגרת המדור אירחו מדי שבוע אישיות ציבורית ו/או אמנותית, שהציגה עשר 'תחנות תרבות' בחייה - עשרה ספרים, סרטים, מחזות, שירים, אלבומים או תוצרים תרבותיים כלשהם ששיחקו תפקיד חשוב בהתפתחות האישיות. 'מיתולוגיה' כזו היא דרך אחרת - רגשית יותר, שכלתנית פחות - להכיר מישהו.

**
ב'לוליטה' של נאבוקוב מתאר הגיבור, הומברט הומברט, את מערכת היחסים שנרקמה קיץ אחד בינו לבין ילדת חלומותיו, כאשר השניים היו בני 11, בעיירת נופש כלשהי על החוף. הומברט מציין סדרה של צירופי מקרים שגילו הוא ואותה ילדה; למשל שביום אביב אחד במרץ - באותו יום בדיוק - נכנסה אותה ציפור לחדר השינה של שניהם, בשתי מדינות שונות. ההקבלה הזו בהיסטוריה המשותפת מקרבת את שני הילדים מאוד, ונותנת להם - ולקוראים - תחושה של גורל, של משהו שהיה אמור לקרות.
תחושה דומה מאוד מתרחשת במציאות כשמיתולוגיות אישיות מתערבבות או מתגלות כמקבילות. 'לוליטה' הוא אחד מהספרים הבולטים ב'מיתולוגיה' שלי; בכל פעם שפגשתי אדם שהספר הזה היה גם מרכזי במיתולוגיה שלו, הציפה את שנינו תחושה עזה של הבנה, תחושה של היכרות מוקדמת. זה כמובן לא חייב להיות ספר; כשהכרתי את האקסית המיתולוגית שלי מ' גילינו שאותו משפט בדיוק - ולא משפט נפוץ במיוחד - נאמר ביחס אלינו בשתי מסיבות פורים שונות, מספר חודשים קודם לכן. כשפגשתי מישהי אחרת, שנשארה ידידה שלי עד היום, גילינו תוך מספר שעות שהיינו כבר כמה וכמה פעמים קודם לכן באותו מקום ובאותו זמן, והיינו קרובים מאוד-מאוד להיפגש אבל איכשהו לא יצא. וכן הלאה.
צירופי מקרים כאלה הם בדיוק הדברים שכותבים בספרים, וגם אחד הכלים החזקים ביותר של הרמאים; מספיק ללמוד קצת על העדפותיו של אדם ולדעת לשקר היטב, ו'פוף' - אפשר לזכות באמונו של אדם ו'לסדר' אותו. אבל גם כשהם אמיתיים, אפשר לתהות על מה הם מעידים, והאם יש להם משמעות כלל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/2/2010 22:32, ושייך לקטגוריות מונולוגים מהאמבט
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-16/2/2010 14:08

---