היום (מחר) יומולדת
כפי שאתם אולי יודעים, מחר אני חוגג יומולדת. ימי הולדת זה בעיקרון כיף, כל עוד מתעלמים מהעובדה שהם באים לציין מעבר של גיל כלשהו, שזה דבר די מעצבן, שמיד שולח אותי להשוואה עם בני גילי (והרי כבר אמר יונתן גפן מזמן, "אנחנו לא בני גילנו"). אבל כל עוד מתעלמים מזה (ושתי כוסות יין בורדו יכולות בהחלט לסייע להתעלם מזה), ימי הולדת הם בהחלט פאן. אם נוסיף לזה את העובדה שבגלל היותי כאן ולא שם אני זוכה לחגוג את יום ההולדת שלי ביום א' חביב וחגיגי ולא בערב יום כיפור, הרי שהרווח כולו שלי (יי!).
התכנית למחר היא כרגע טיול + פיקניק על גדות הזאאר (הנהר המקומי), במטרה להנות מהשמש לפני שהיא אומרת שלום ונעלמת לחופשת חורף. זה נשמע מצוין, ויכול להמשיך להסיח את דעתי מטרדות החיים המעצבנות כאן ומהעובדה שאנחנו עדיין בסוג של אי-יציבות תקועה (לפחות עד מיטווך, שזה יום רביעי, אחרי החגים במובן הגרמני שלהם). אבל גמרתי אומר להחליט שפרנסה זה לא הכל בחיים, ומאחר שיש לי רעיון להמשך לתסריט שהתחלתי בארץ אני מאושר ולא יעזור כלום (אבל אולי זה הבורדו מדבר).
כפי שאתם רואים, זהו בהחלט לא הפוסט המאורגן ביותר בבלוג הזה, אבל הוא בהחלט הכי אופטימי (כך נראה), ואם היה מצב רוח יותר אופטימי מהאידיוט עם משקפי השמש אז אולי הייתי שם אותו.
בקיצור, היום יומולדת, חגיגה ומסיבה לי ובלונים!!
רונן


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/9/2006 21:39, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/10/2006 12:29

---

כסף זה לא רגש
כאן היה אמור לבוא קטע תחת הכותרת fehler - 'טעות' בגרמנית, שהיה מסביר איך שוב ושוב אנחנו מגלים שהחלטות שקיבלנו בתחילת הדרך היו טעויות שנשלם עליהם (בעיקר בכסף) זמן רב; הוא היה אמור להתמקד בגילוי שהסכם לשירותי אינטרנט עם החברה הסלולרית המקומית, וודאפון, הוא כמו חתונה קתולית - אי אפשר לצאת ממנו בשום אופן עד שלא חלפו שנתיים (!) תמימות, ושזה אומר שכנראה נישאר עם אינטרנט בעייתי, החווה ניתוקים לא מעטים ומקשה על שיחות בסקייפ, ונשלם עליו יותר ממה שהיינו משלמים על אופציות אחרות.

אבל החלטתי לא לכתוב את הקטע הזה, משתי סיבות: ראשית, קוראי הבלוג כבר נחשפו יותר מדי לקטעים תחת 'שחרור קיטור', וממש לא בא לי להפוך את הבלוג לתסכולון ולהרחיק ממנו קוראים. והשנייה, החשובה יותר, היא שנמאס לי בעצמי להתייחס לכל הדברים האלו, להשקיע רגשות שיכולים להיות פוריים יותר בדאגה לגבי כסף, מסמכים, בירוקרטיה ודברים מסוג זה. השמש זורחת בחוץ, ויותר חשוב - בפנים, ואני אנסה לשמור את הרגש (ואת הבלוג) לדברים יותר חשובים.

ואם כבר דברים יותר חשובים - תגובותיכם מאוד חשובות לי, גם אם הן עלולות להיראות לכם מטופשות. אז אנא, השמיעו קול. פזורותינו בנכר יודו לכם.

רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/9/2006 12:33, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-1/10/2006 06:42

---

סתיו מסוכן
מחשבה קטנה וחמקנית, עכשיו כשהסתיו הופך אט-אט את המטפס הירוק על הבית ממול לאדום:
בגרסה המוזיקלית של 'מלחמת העולמות' יש שיר מרגש ששר הגיבור שהוא חרד לגורל אהובתו בעת שהחייזרים תוקפים, שהולך משהו כמו
My life would be forever Autumn
Now you're not here
סתיו הוא אמנם העונה שצובטת בלב, אבל עכשיו כשאני כאן, והסתיו הוא זמן נפלא של קרירות נעימה ואור מלטף, שמעיבה עליה רק התחושה שהחורף מתקרב, נשאלת השאלה למה סתיו ולא חורף? למה מרגיש האוהב שחייו יהיו מעתה סתיו תמידי ולא חורף, העונה המתה באמת? מה כל-כך רע בסתיו?
ואז חשבתי על זה שוב והבנתי שבעוד החורף הקשה ביותר צופן בחובו את הציפייה לאביב, להתחדשות, הרי שבסתיו קיימת רק החרדה מפני החורף. וכשהאוהב מקפיא את עצמו במצב של סתיו תמידי הוא מסרב להיכנס לתהליך הנפשי של האבל, החורף, שבסופו עלולה לבוא השלמה, ושומר את עצמו בציפייה תמידית, בזמן קפוא שבו העלים אדומים אבל אינם נושרים עדיין. וזהו המקום הקשה ביותר, המקום שאינו מוכן ליפול את תהומות הייאוש אלא נזהר מהם - כדי שלא להושיט לעצמו אפשרות להחלמה.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/9/2006 21:05, ושייך לקטגוריות אמנות
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-1/10/2006 06:53

---

ומאוד לא פשוט לחכות
אז אתמול נודע לנו שההובלה הימית שלנו עברה בשלום את המכס, וזה אמור היה לשחרר אנחת רווחה, אבל הבעיה היא שצריך עוד להביא אותה מהמבורג לכאן, וזה - לפי חברת ההובלה - אמור לקחת 'עד שבועיים', רק שבאמצע נדחק חג לאומי - יום איחוד גרמניה, ב-3 לאוקטובר - ועושים אליו גם גשר, כך שמי יודע מתי זה יגיע.
ההמתנה קשה, בגלל שזה כבר עוד עיכוב לאחר עיכוב קודם בהגעת המשלוח להמבורג, שנגרם בגלל המלחמה (זוכרים שהיתה?), כך שהמשלוח יגיע ממש בגבול העליון של הזמן שאמרו לנו בחברת ההובלות, אם לא מאוחר יותר. וככל שהימים עוברים, כך מתגלה כמה וכמה דברים חיוניים נמצאים במשלוח הזה: פרט לפסנתר, שאסנת זקוקה לו כדי להתאמן, ולמחשב הנייח, שאנחנו זקוקים לו כדי לא להתנפל שנינו על המחשב הנייד המסכן, יש שם גם כלי מטבח, DVD, ספרים (סיימנו את כל הספרים שהבאנו 'לבינתיים', וכאן יש רק בגרמנית), נעלי בית חמות שלי, עוד בגדים חמים (לקראת החורף הממשמש ובא), סל כביסה, ואפילו - בגלל טעות טפשית שלי - את תעודת הנישואין שלנו, שאנחנו זקוקים לה כדי להירשם כאן.
הפריט האחרון מעיק במיוחד עלי, שכמי שאין לו אזרחות גרמנית חייב להוכיח את נישואיו לאזרחית (אסנת) כדי לשהות כאן יותר משלושה חודשים. ואף כי עבר חודש בלבד, כבר מתחילים לי כל פעם מחדש הסיוטים של משטרת ההגירה הפורצת לביתנו ושולחת אותי לנמל התעופה. זה כמובן פחד לא רציונלי, שהרי ברגע שההובלה תגיע הדברים אמורים להסתדר, אבל הוא הופך את ההמתנה למתוחה עוד יותר. העובדה שהכל נגרם מטעות שלי, והנטייה שלי לנתח למוות כל פריט מידע, רק מחזקות את החרדה, שלפעמים מונעת ממני לראות את כל היופי שמסביב (סתיו עכשיו, ובכל מקום יש פירות יער, פטריות, פרחים וברווזים).
זו נטייה כללית שלי, שונה מזו של אסנת, שאם יש משהו לא-פתור - או משהו שצריך לחכות לו, ואין לי מה לעשות לגביו - זה ממשיך להעיב עלי, כמו איזה ענן בקצה התמונה, כל הזמן מוכן לקפוץ ולמלא אותי. ברגעים האלה אפילו הדברים הטובים מקפיצים לי את ה "כן, אבל..." ואני נעשה חסר סבלנות גם לדברים שאין להם כל קשר להמתנה.
במלים אחרות, כל עוד המשאית לא תגיע מהמבורג - ואולי גם אחר-כך - אתנחם בכך שלאה גולדברג כבר כתבה את זה מצוין:

"ועוד לא קל לנשום
ועוד לא קל לחשוב
מול הרוח
ועוד לא קל לנשום
ועוד לא קל לחשוב
ומאוד לא פשוט לחכות"
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/9/2006 13:44, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של תגובה ב-7/10/2006 22:23

---