הכן עצמך לחורף
מצב הרוח (כפי שאתם רואים) אופטימי, בזכות השמש שחזרה לזרוח בבוקר (קרי: הזיזו סוף סוף את השעון כך שהזריחה היא בשבע וקצת ולא בשמונה וקצת, ולכן יש אור כשקמים בבוקר) וכן בזכות שני אירועים חברתיים שעברנו בימים האחרונים. תחילה היתה ארוחה מצוינת בביתו של ירון, עם חברה נעימה, המון המון יין, קשקושים בגרמנית, בחור נחמד שניצחתי בשחמט וסיפורים משעשעים על פסיכולוגים אמריקניים. ואילו אתמול ארחנו לראשונה לארוחה בביתנו; לא המונים, כי הכסאות שלנו עדיין לא הגיעו מאיקאה (אין כמו איחורים בהובלה. כבר התרגלנו), אלא רק זמרת אחת, בשם נינה, מצו-סופרן מסט. פטרסבורג שסיפרה לנו בשעשוע רב על חוויותה בבית הספר למוסיקה שם. לצורך העניין חזרנו לעצמנו הישראלי והכנו ארוחת מלכים (או יותר מדויק, אסנת הכינה): מרק עגבניות למנה ראשונה, ולעיקרית סלמון אפוי ברוטב פלפלים, עם אטריות-אורז וסלט ולדורף (שהיה תרומתי לארוחה).
אז מצב הרוח טוב, אבל הציפייה לעתיד מעיבה עליו קלות, כי אתרי התחזית טוענים בתוקף שבסוף השבוע הקרוב נרגיש כבר את החורף האירופי: ביום חמישי אמורה הטמפרטורה לרדת לאפס מעלות, ובשישי בערב לנחות עד מינוס ארבע - טמפרטורה שנדמה לי שלא חוויתי מעולם. אנחנו מחזיקים אצבעות לטעות בחיזוי, אבל נראה שיש להכין את המעילים, להריץ את ההסקה ולקווות שנעבור את החורף בשלום.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/10/2006 22:26, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-31/10/2006 11:22

---

בטיפול
אף פעם לא באמת האמנתי בפסיכולוגים. קיבלתי מדי פעם את העובדה שהם עשוי משהו חיובי לאנשים מסביבי, אבל האמת שהאטיות בתהליכים האלו בדרך כלל העבירה אותי על דעתי. בשביל אנשים שמקבלים כמה מאות שקלים לשעה, הייתי מצפה יותר לניסים מאשר למה שנראה לי שקורה שם - איזו התגוששות אטית שלא מובילה לשום דבר.
את התהליכים הנפשיים שלי אני מעדיף לעבור מול העולם עצמו, מול חברים קרובים, מול המחשב כשאני כותב לתוכו. גם הקצב - פעם בשבוע - הוא איטי ומהיר מדי בו-זמנית: איטי מכדי כדי לתפוס את הרגעים האינטנסיביים כשהם קורים, מהיר מכדי לשים לב לשינויים אמיתיים. אני את הטיפול שלי רוצה בעודו חם, כשאני מתפרק, לא בסימולציה במשרד מסודר.
כל הדברים האלו עוברים לי בראש כשאני צופה (עדיין רק בהתחלה) בסדרה "בטיפול", שנשלחה אלינו כמתנה נהדרת מידידה ותיקה בארץ. בסדרה, ראו זה פלא, בכל טיפול יש רגעים אינטנסיביים, רגעים של אמת, חשיפות, דרמה וכולי. בכל יום. וגם כאשר המטופל מתחמק, והטיפול נכנס למבוי סתום, מצליח התסריט האינטליגנטי לקחת סיבוב ארוך עם משהו שנראה לא-קשור, אבל בסוף הופך להיות הכי קשור בעולם.
אני יכול מאוד להזדהות עם זה ככותב תסריטים: כשהעלילה נקלעת למבוי סתום, צריך להסיט את הצופה איכשהו למקום אחר, בלי שיבין שהוא בעצם מתקדם בינתיים גם בעלילה הראשית. כלומר, מדובר בהטעיה; אם הייתי מלמד פסיכולוגיה הדבר הראשון שהייתי מעביר היא סדנת משחק.
החיים הם כמובן אחרת, אבל גם בהם יש הסטות מהסוג הזה. אם אתה מתחמק מבעיה, היא בדרך כלל תתפוס אותך בסיבוב. אם אתה לא אומר משהו, הוא יתפוס אותך בדיוק כשאתה מתכונן לצאת לאירוע, בדיוק כשיש לך משהו אחר לעשות, בדיוק כשאתה מתכנן עוד התחמקות.
וזה מה שטוב בנסיעה הזאת לחו"ל, מבחינתי: היא אוטומטית מצמצמת את אפשרויות ההתחמקות. יש רק אני, אסנת, ומחשב. קשה הרבה יותר לשקר לעצמך שהכל בסדר. קשה הרבה יותר לגרור משהו שלא אמרת ולהשאיר אותו unsaid שנים. ההתמודדות היומיומית עם קשיים כלכליים, קשיי שפה, קשיי תרבות, דברים שאי אפשר לפתור בהינף האינטליגנציה והקסם האישי - כל אלו דוחקים אותי לקיר, יוצרים משבר - ולא במשרד הממוזג של הפסיכולוג, אלא בחיים האמיתיים.
ומשבר - מהסוג הזה, שלא נותן לך לברוח - הוא הדרך שאני מכיר לגדול.

תראו מה קרה, התחלתי לכתוב על סדרת טלוויזיה ויצאה לי תשובה לשאלה למה הייתי צריך לנסוע רחוק כדי להתפתח כאמן. אפילו תסריטאי לא היה כותב את זה יותר טוב.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/10/2006 23:07, ושייך לקטגוריות אמנות
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-30/10/2006 09:58

---

חורף * ביצה עין * זרות
שלום, ברוכים הבאים לבלוג הבינלאומי לענייני ופלים ירושלמיים בכלל ו"באבט" בפרט. מהתגובות האחרונות מצאתי את עצמי פתאום מהלך בעמק רפאים, בחורף ירושלמי (אז כנראה עוד לא ידעתי מה זה חורף) ומצטופף אל תוך ריח של ופלים טריים. התחליף המקומי כאן הוא ערמונים חמים, שמרגע שהתחיל הסתיו מוכרים אותם בערך בכל מקום (ואפשר גם לאסוף ביער ולהכין לבד, אבל למה?). בקיצור, חורף באוויר, ואם זה לא מספיק גם ביקרה אצלנו אתמול אנדריאה והפליגה בתיאורים על הקרח שמכסה הכל בחורף, וירון סיפר על העצים המכוסים נטיפים קפואים...

---

מי שלא הריח ריח ביצה עין על הבוקר אחרי חודשיים של הימנעות, לא יודע מה זה אושר. ואסנת מאיימת שבקרוב, כשיהיה מספיק קר, היא תחזור למרקים הידועים שלה (למשל מרק עדשים סמיך עם בשר מעושן ושורשים, או מרק כתום מדלעת, בטטה וגזר). אח, הציפייה.

---

אבל בחוץ, בינתיים, 23 מעלות ויום יפהפה להלהיב. לצערנו בילינו את רובו באחד המקומות הפחות נחמדים בזארברוקן, ה-Ausländerbehörde, הלא היא הלשכה לרישום זרים (לא-גרמנים). אבל הזמן היקר שבילנו שם בשיחה, קריאה והתבוננות בקהילה הרב-לאומית סביבנו לא הושחת לשווא: ראשית וחשוב מכל, קיבלתי סוף-סוף תעודת תושב רשמית, ובזאת גזו חרדות הגירוש הלא-רציונליות שהסתובבו לי בראש; שנית, פגשנו את הישראלי הראשון שהכרנו כאן ואינו קשור לירון בקרבה משפחתית - בחור חביב שהגיע לכאן לפני שבועיים בעקבות חברתו הגרמניה הלומדת כאן פסיכולוגיה, ומסתברר שמתגורר במרחק הליכה מאתנו (אז כמובן שהחלפנו חוויות ומספרי טלפון); ושלישית, כתבתי טקסט קצר - מעין פרוטו-שיר - שבאופן חריג ויוצא דופן החלטתי ברגע זה להכניס לבלוג בצורתו הגולמית והראשונית ביותר, וללא כותרת. אז הנה:

להיות גרמני
באופן חוקי
להיות מאושר
בידי הרשות
לאישור גרמנים:
המבט חייב להיות מופנה קדימה.
אסור להסתיר בשיער את הפנים.

לדבר גרמנית
בהיגוי מדויק
במשפט מסובך
להקפיד בזמנים:
אם התחלת בעבר פשוט, המשך בו.

בתור לאישור
מדברים גרמנית:
תורכי, רוסיה, יהודי ויפנית
ממתינים.

להיות גרמני
עם שיער גרמני
ותמונה גרמנית
והדם, כמובן, כמובן,
זה אני



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/10/2006 21:59, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של דניאל ב-25/5/2008 13:41

---

איך הכל, במעגלים
זהו. אפשר להגיד שהבית שלם: יש אמנם עוד כמה דברים שאמורים להגיע מאיקאה, אבל עכשיו שהתנור והכיריים פה ומחוברים, די ברור שאנחנו חיים כאן. וכמו האיזון הקוסמי (שהיום טרח להזכיר את קיומו גם בכיוונים ההפוכים), יש כאן גם תחושה של "דווקא" - עכשיו שיש בית, אפשר לבחון את גבולותיו; עכשיו שיש סדרים, אפשר מדי פעם לנפץ אותם. כדי שיהיה יותר מעניין, כדי שיהיה גם טעם לחיות ולא רק איך לחיות.
כי בשביל זה אנחנו כאן: למשש את הגבולות ולבחון להם את הדופק, לבדוק מי דופק בדלת ולהסס אם להכניס אותו, להכיר, לחוות, להקשיב לאנשים שמסביבנו, לא לוותר לעצמנו, אבל גם לא לפחד להיות קלישאות, כי ככה זה, כל מה שאמרנו כבר נאמר אי=אלו אלפי פעמים, ורק אם נלמד את עצמנו לפספס, נוכל באמת לגלות משהו מיוחד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/10/2006 01:08, ושייך לקטגוריות אהבה ויחסים, אמנות, מעברים 10-20-30
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-26/10/2006 06:54

---