בורא עולם שלום. בדיוק לפני שנה כתבתי לך מכתב ובו סיפרתי לך על מונית אשר "גנבה" רמזור אדום וכמעט דרסה אותי. הרחבתי את המכתב ושטחתי בפניך טענות קשות מדוע אתה נותן לבני-האדם להיות כל כך קרים ורעים. ניסיתי למצוא הסבר הגיוני לרוע שמסתובב בעולם, אבל רק נתקלתי ביותר ויותר שאלות. אתה יודע, יש את השיר שאומר "כמה שתדע יותר ילד, אתה רק תבין פחות". לא משנה בן כמה אני, כאשר מכנים אותי 'ילד', אני נזכר בשיר של אריק אינשטיין, "כולנו ילדים של החיים" ומבין שהכול זה עניין של ניסוי וטעייה, ואולי תהייה.

כאשר כתבתי את המכתב הקודם לפני שנה, הייתי רגע לפני יום הולדת 22. ביום שבת ה-27 לינואר אני אגדל בעוד שנה. לכל אדם יש מספר פעמים בשנה בהן הוא סוגר מעגל: ראש השנה, סילבסטר ושאר החגים והמועדים למיניהם. אבל היום המיוחד ביותר עבורי הוא היום המסמל את יום השנה להולדתי. אני חושב שמאז אני רק עסוק בהבנת העולם ואיך להסתדר בו, לא רק כלכלית או חברתית, אלא לדעת לקרוא את מפת החיים נכון, כי מישהו שכח לכתוב מקרא ברור.

ובכן בורא עולם יקר, גם בשנה האחרונה ניסיתי למצוא את הדרך לחיות קצת יותר נכון. סיגלתי דפוסי מחשבה, התנהגות, וערכתי מספר שינויים בחיי כדי להתקדם אל עבר החיים הנכונים. אחרי הכל מדובר במסע ארוך כמו השירות הצבאי ש(כמעט) כל אחד עובר, בו עלינו מוטלת הבחירה הכללית אם להנות או לא.

עשיתי צעדים מרחיקי לכת, השתפנתי לעשות צעדים פשוטים, לקחתי על עצמי מחויבות ולפעמים ברחתי מיוזמות. הנה אני סוגר את השנה שלי עם החלטה ברורה: אני רוצה להמעיט במחשבות. כן כן, אתה קורא נכון, אני רוצה לחשוב פחות, אבל לעשות יותר.

אני רוצה לחשוב פחות על הסיבות שאנשים מרימים ידיים, על הסיבות שהבוס מתחמק מלתת תשובות, על הסיבות שיש שחיתות, על הסיבות שאנשים משקרים, ועל סיבות של הסיבות לכל הנושאים שמפריעים לי בחיים. זהו בורא העולם, החלטתי לתת לחיים שלי להתנהל על-פיהם ולא להתערב, החלטתי שהרוח תנשב לאן שתבחר ואני כמו ספינה בים אלמד לכוון את המפרש שלי כך שאנצל את הרוח ולא אלחם בה.

לא, לא עייפתי ממלחמה בתחנת הרוח או במילים אחרות – למצוא דרך לסידור העולם, להפך, אני מאמין שהפקתי רבות בשנה החולפת מהיותי האדם החושב, אבל החלטתי שאולי עדיף לי בשנה הבאה להוציא לפועל את המחשבות שנערמו עד כה. אני חושב, סליחה- אני מאמין שהבאתי לשינוי בחיי ובחייהם של לא מעט אנשים, במיוחד אלו הסובבים אותי. לא היתה לי כוונה כזו אבל כנראה שאלו אשר נחשפו למחשבותיי, אלו אשר בחרתי לשתף אותם, אהבו את דרכי והחליטו לנסות אותה. אבל החלטתי שדי, מספיק לי ממחשבות, אני רוצה קצת לנוח, אני רוצה קצת לחיות את מה שחשבתי עד כה ולא להמשיך לאגור לחינם מחשבות נוספות, שהרי אם אני לא מוציא אותן לפועל, אין להן טעם.

אני תוהה מה יהיה בעוד שנה. בדיוק בעוד שנה כאשר אקרא שוב את המכתב שכתבתי לך לפני שנה ואת המכתב הנוכחי. איפה אהיה? מה ארגיש? מה יהיו רגעי השפל ומה יהיו רגעי השיא שאצטרך לסובב את ראשי לאחור על מנת להביט בהם? אולי אשנה את דעתי ואחליט כי עדיף לי לחשוב יותר ופחות ליישם? עברה שנה בורא העולם, היא עברה לי כל כך מהר מבלי ששמתי לב, אבל אין לי ספק כי אני יכול להגדיר את השנה הזו כאחת הטובות, במיוחד בגלל המחשבות החיוביות. ועכשיו הגיע הזמן לבצע. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב