בכל שנה כאשר מגיע יום הכיפורים, אני תוהה עם עצמי למה אני צריך אותו באמת? במילא אני מייסר את עצמי מספר פעמים ביום על תהיות וספק טעויות שאני עושה כחלק משגרת חיי. יש שיטענו שזה השריד האחרון מהאופי הפולני שלי, אבל אני לא מוכן לקבל את הסברה הזו כי בכל זאת אני הוא זה שחש את רגשות האשם ואי הנוחות בחיי היום-יום. וכפרות? תשאלו את ייסורי המצפון שלי, הם יגידו לכם שהן מכפרות על עצמן מספיק. אני לא יודע מה ייכתב לי בספר החיים לשנה הבאה, אני רק יכול לשער, או יותר לקוות.

סליחה שאולי. הרמתי עליך יד בבית הספר היסודי וסביר להניח שאתה כלל לא זוכר זאת. אתה כנראה לא זוכר ששחקתי את עצמי כגיבור אל מול חלש אבל אני לא, לא יכול להוציא זאת מזיכרוני. בפעמים הבודדות שראיתי אותך אחרי שסיימנו את בית הספר היסודי, רציתי לבקש ממך סליחה, אבל אף פעם לא עשיתי זאת. אולי יבוא היום ויהיה לי האומץ לבקש את סליחתך, וכולי תקווה כי לא תבין על מה אני מדבר בכלל.

סליחה חבר'ה. סליחה שלא החזרנו אתכם עוד מהשבי, סליחה שאנחנו מתברברים בכך, סליחה שלא הלכתי לעצרת ולמפגני ההזדהות השונים. בשנה הקרובה אני אלך, אני מבטיח, עד אשר תחזרו כולכם. אבל בבקשה תסלחו לי, תסלחו לי שהעדפתי להמשיך לישון בשבת ולא להתניע את האוטו ולצעוק במגפון. סליחה חבר'ה, אני מבקש שתבינו את האופי הישראלי שלי שיודע לקטר אבל ממעט בעשייה. אני מבטיח שבשנה הבאה אני אלך, אבל רק תסלחו לי.

סליחה לביאה, סליחה משפחה, סליחה חברים קרובים. לא פגעתי, לא העלבתי, לא אכזבתי, פשוט בגלל שכל כך אכפת לנו אחד מהשני אז קל לתת לרגשות להציף אותנו מעט מידי. גם אם לפעמים לא מסתדרים, כועסים או כל דבר שמפריע להלך החיים היפים, זה היה בסדר מבחינתי. אי-אפשר להיות מאה אחוז כל החיים, במיוחד עם האנשים הקרובים. אך אם בכל זאת מנוחתכם הופרעה קצת יותר מהרגיל, אני לא מבקש סליחה כשם שאני לא מעוניין לקבל אחת, אני פשוט מבקש הבנה לאורך חיים שגרתי לצד האנשים שסובבים את חיי רוב שעות היממה.

אני סולח. אני סולח למי שחושב שפגע או העליב אותי בשנה החולפת. גם אם נדמה לכם שאני לא שוכח או מתקשה לסלוח, למרות שאתם צודקים, אני סולח. אין לי צורך בשמיעת בקשת הסליחה, אני מאמין שאין בכך שום צורך כי זה לא מקדם אותי לשום מקום, אני מעדיף שלא תחזרו על המעשה מאשר תחטאו בו בשנית. אך אם נדמה לכם שראשי עסוק בחטאיכם בכל עת שאני חושב או מביט בכם, אני סולח לכם.

סליחה מכולם. סליחה מכל מי שיחוש ממני עלבון בשנה הבאה. אין מה לעשות, זה חלק מהחיים להיעלב מידי פעם. רבות הפעמים ששמעתי את הסברה כי רק מאנשים שאכפת לך אתה יכול להיפגע, אני דוגל במשפט הזה אבל אני לא מאמין ברצון של קרובים להעליב אותי. זה קורה בטעות ללא כל כוונת זדון, אז כשם שאני יודע שאעלב מספר פעמים בשנה הקרובה, אני רוצה לבקש מכולם סליחה מבעוד מועד. גם אם אפגע ואעליב אתכם שלא בכוונה, והאמינו לי שלא בכוונה, תדעו כי הנפש שלי תייסר אותי כל כך גם אם זה לא יראה. זו רק ארשת הפנים שלי שמזכירה לי שלהיפגע אפשר רק מאנשים קרובים, ואנשים קרובים לא באמת פוגעים. אז סליחה, לא על טעויות שנעשו והזמן קובר מאחור, אלא על אלו שיהיו בשנה הבאה. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב