לפני כשנה באחד מימי השישי בהם עשיתי מספר קניות לבית, החלטתי לעצור ולהביא עציץ חדש הביתה. ההעדפה שלי נוטה לעבר הצמחים הקטנים שנראים כמו עצים (בונסאי) ודומיהם. כהרגלי בקודש אני שוכח לשאול איך מטפלים בו ומוצא עצמי אחר כך עובד עצות. לפעמים אומרים לי תשקה יותר ואני משקה פחות, לפעמים אומרים לי תשקה יותר ואני משקה יותר מידי. אבל את הצמח הזה החלטתי להשקות במידה שנראית לי, בלי לשאול אחרים. עבר חודש, עברו חודשיים והצמח מת או לפחות עשה סימנים כאלה.

ברוב המקרים, מאחר ולא מדובר בבנאדם, אנחנו נוהגים להשליך אותם. אבל אני החלטתי להשאיר אותו על עדן החלון ולהשקות אותו מידי פעם, האמנתי שאולי עם הזמן הוא יחליט לצמוח מחדש ולבשר על מאורע "תחיית הצמחים". אבל זה לא כל כך קרה והחלטתי כי בקרוב כאשר נעבור דירה, אני אקח אותו לגינה ואשתול  אותו למנוחת עולמים, אולי יום אחד אני אופתע לראות איך הוא צמח.

אני זוכר את עצמי בשנה שעברה, לא הייתי כל כך מרוצה מעצמי. כלומר כן הייתי, אבל ידעתי שאני יכול יותר, שהשאיפות שלי כל כך גדולות ואני ממצה רק אחוז קטן מעצמי. תכף נגמרת לה השנה האזרחית ואני מריץ לי בראש את השנה שחלפה לטובה וללמידה ממה שפחות מכך. להסתכל על סיום שנת 2006 ולהביט על ההווה משול בעייני לסקלת החיים, לראות איפה הייתי בשנה הקודמת ולבדוק האם אני עומד ברף הציפיות של עצמי. והאמת? אני יותר מעומד, עד כדי שהפתעתי גם את עצמי.

אבל יותר מלתכנן איפה אהיה בשנה הבאה וכמה אתקדם בסקלה, אני תוהה איך השנה הזו תחליט להסתדר מעצמה, שהרי לפעמים אנחנו גורם מאוד משפיע בחיינו, ולפעמים החיים מחליטים יותר בשבילנו. מה שיוצא מכך, היא הסקרנות לאן השנה הזו תוביל אותי, ואין לי ספק כי בסופו של דבר זה יהיה אך ורק למקומות חיוביים.

לפני שבוע, ביום שישי, נכנסתי למטבח בכדי להכין אוכל. בחוץ ירד גשם והכל היה רטוב, גם העציץ שעמד על עדן החלון. הסתכלתי עליו וראיתי שהעלים החומים שלו הוחלפו בעלים ירוקים והנה הוא מצמיח לו ניצנים חדשים. קראתי ללביאה שתבוא לראות והתמוגגנו. חשבתי לעצמי כי הצמח הזה הוא הייצוג של בין תקווה לייאוש, לא חשבתי לעצמי שהוא עוד יזכה להיות ירוק, כבר הרמתי ידיים ותכננתי את סופו בגינה הציבורית למנוחת עולמים. אבל לו היום תוכניות אחרות.

יותר מאשר הופתעתי למדתי את הלקח שלי, למדתי שאני צריך לזכור שבסוף הכל מסתדר לטובה גם אם כרגע זה לא נראה כך. כנראה שאם הייתי משקה אותו יותר הוא לא היה נובל וכעת הוא אף היה ירוק עוד יותר. ואולי כך זה היה צריך לקרות, אולי התפקיד שלו זה לשרוד כל השנה ולהתעורר בחורף, אולי באמת צריך להאמין עד הסוף שדברים מסתדרים מאליהם ורק צריך לתת קצת עזרה מידי פעם ולא יותר מכך. בשנה הבאה אני רוצה לדעת שדברים יסתדרו מאליהם בין כה וכה, אבל לדעת שיש לי את האפשרות לעשות קצת מאמץ ולהצליח הרבה יותר, ליהנות עוד אפילו הרבה יותר. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב