בשלוש השנים האחרונות חיכיתי מאוד ליומו של הפרויקט. השנה משום מה הרגשתי שאין לי עוד טעם בו, אין לי כל צורך להדגיש את הטוב בחיי מאחר ואני חי אותו מידי יום. אין ספק כי זוהי שאיפתו של כל אחד ואחד, אבל התגובות שהגיעו אלי הבהירו לי שהיום הזה, התאריך הזה, הוא כבר מזמן לא הפרויקט הפרטי שלי אלא של כל בלוגר ישראלי שבוחר לקחת חלק. לכאורה, כבר עכשיו הגשמתי את מטרתי הראשונה, והיא לגרום לכמה שיותר אנשים לראות את נקודות האור בחייהם, אך רק לכאורה.

השבוע קראתי שאלון שהתפרסם כאן בישראבלוג, עליו עניתי לפני מספר שנים, ובו היתה השאלה "בלעדי מה אני לא אוכל להסתדר במשך שבוע שלם?". שלא להפתעתי עניתי שבלעדי עצמי אני לא אוכל להסתדר שבוע שלם. זה עשוי להישמע כיהירות או שחצנות, אך בכל שנה שחולפת מפרויקט לפרויקט אני מגלה יותר ויותר כי הדבר הכי חשוב לי, זה אני. הדבר הכי קל לעשות בחיים הוא לא להאמין בעצמך, כל אחד יודע שזהו הגורם הראשון לחוסר הצלחה. אך כל אמונה באחר, צריכה להתחיל בעצמך.

בכל שנה אני מפנים יותר ויותר כי הגורם העיקרי לאושר שלי, הוא אני. לכולם יש רגעים קשים, רגעים של חוסר מצב רוח, רגעים של עצבות או דכאון חלילה, אך מעבר לכל רגע כזה, אני מגלה בכל פעם כי אחרי הרגעים הירודים הללו מחכים לי רגעים טובים ואף מאושרים. אך עד אשר יגיעו רגעים אלו, בכוחי בלבד לדעת להתמודד עם רגעי משבר או חוסר מצב רוח, אין איש שילחם במקומי, אך יש לא מעט שיעמדו עימי.

לפעמים אני מביט על עצמי במראה ומנסה לעכל את סטטוס החיים שלי. אין זה דבר רע כי אם דבר חיובי מאוד לאור העובדה כי אני מרוצה מההווה שלי. דירה עם לביאה ושני כלבים, משפחה, עבודה וקריירה עתידית שנבנית בימים אלו ממש. חופשות מתוכננות וחופשות מזדמנות, חברים ועוד שלל דברים שמביאים אותי לידי הבנה כי אני מרוצה מההווה שלי. אני מרוצה מחיי.

כבר שנים שאני מקיים את הפרויקט הזה. כל שנה אני מביא את עצמי להסתכל מה היה לפני שנה באותו התאריך, בדיוק כמו שעושים בראש השנה, בסילבסטר וביום ההולדת. אלא שהיום הזה שונה כי בו אני לא מביט על השנה שעברה מנקודת מבט בוחנת אשר מודדת את כף המאזנים לחיוב או לשלילה, אלא מביט רק על החיוב. אבל היום הזה נמשך רק 24 שעות ואני רוצה להאמין שבעוד חצי שנה אני אהיה כל כך מאושר שאחכה לפרויקט הבא בכדי לספר. אני חושב שזה הדבר הטוב ביותר שקרה וקורה בחיי, הרצון להרגיש טוב ולהיות מאושר, משם הכל מתחיל. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב