אחת השריטות שלי היא רדיפה אחרי שיפור אורח חיי. משום מה אני תמיד מחפש את הדרך להרגיש יותר טוב עם עצמי, להרגיש יותר טוב בבית, ובכלל להרגיש טוב יותר. מצד אחד אפשר לראות זאת כטירוף לא בריא או סוג של רדיפת בצע. מצד שני, אין ספק כי התוצאות לכך עשויות להיות חיוביות מאוד מאחר ואורח החיים משתנה ומשתפר בהתאם, אלא שכל העניין תלוי בשינויים הנדרשים ובמינונם.

חלק מהשינויים אותם אני רוצה להכניס לחיי נלמדים באמצעות הטלוויזיה. אחרי שקראתם עשרות מחקרים ודעות של מומחים בנוגע להשפעתה של הטלוויזיה בחיינו, הרי לכם דוגמה חיובית. לפני מספר חודשים צפיתי בתוכנית בה השתתף המאמן האישי, אלון גל. בראיון שאלו אותו מה המפתח לחיים טובים? להפתעתי הוא השיב כי במקומות בהם אנחנו לא מרגישים טוב עם עצמנו, עלינו לקום וללכת אם לא ניתן לשנות אותם. לקחתי את העצה הזו וקיפלתי אותה לכיס המכנסיים שלי לימים אחרים.

יומיים לפני שיצאתי לשביל ישראל התמלאתי חששות. אמרתי לעצמי בלב "מה אני צריך את זה?", החום, ההליכה, המאמץ הגופני, שק-שינה במקום מיטה עם מזרן אורטופדי, אוכל של אמא והרשימה עוד ארוכה. אבל ידעתי שאני חייב את זה, ידעתי שאני חייב לעשות את המסע הזה ולו רק בשביל לנקות את הראש מהצבא בטרם אתחיל להתעסק בחיים האמיתיים והטובעניים. אבל עדיין, עלו התהיות ולא הבנתי באמת למה אני צריך את זה, ועם זאת, ידעתי שאין מנוס מלצאת אל המסע.

אחרי חודשיים הבנתי טוב מאוד למה עשיתי את זה. עד היום אני מודה ומתוודה כי שביל ישראל שינה את חיי מקצה לקצה. לא פחות מכך, אני יודע כי אם לא הייתי עושה זאת הייתי מתחרט על כך עד עצם היום הזה. אני מניח כי הייתי מרגיש איך הלכה לה הזדמנות לעבור מסע פיזי ונפשי שלא יחזור על עצמו. וכעת רק נשאר לי לשמוח כי למרות כל החששות, עשיתי זאת.

בתקופה האחרונה הרגשתי שלא מספיק טוב לי בעבודה כמו פעם. נכון שזה קורה כמעט לכולנו כל שני וחמישי, החוסר חשק לקום לעוד יום עבודה, אלא שלאחרונה הרגשתי שדי מיציתי את עצמי במשרה הנוכחית והגיע הזמן שאציע את עצמי לשוק האינטרנט מחדש. ערכתי מחדש את קורות החיים (ותודה ללביאה על העזרה) ושלחתי אותם למספר חברות. ידעתי כי על סמך הידע והניסיון הרב שלי בתחום בו אני עוסק, לא תהיה לי בעיה להתקבל לעבודה אחרת, אלא שהופתעתי אף יותר מכמות ההיענות, שאף נפח בי עוד ביטחון כי אני עושה את הדבר הנכון.

מהר מאוד מצאתי את עצמי בראיונות עבודה, מהר מאוד מצאתי את עצמי מחוזר ומגיע לשלבים מתקדמים עד כדי קבלת חוזים. מהר מאוד הבנתי ששינוי מקום עבודה הוא לא דבר פשוט כלל, להפך, הוא כל כך קשה עד שלפעמים אנשים נוהגים לוותר עליו. אבל זכרתי את הצעתו של אלון גל, כי לפעמים צריך לקום וללכת ממקומות שלא טוב לנו בהם. מקומות שאנו נשארים בהם למרות שאנחנו לא מרגישים טוב, רק גורמים לנו להתדרדר עוד ועוד במצב הנפשי וההתפתחותי בראיית החיים.

החלפת מקום עבודה משול בעייני למתקן המשחקים בגני השעשועים בו צריך לעבור שלבים באמצעות הידיים בעוד הרגליים נמצאות באוויר. מצד אחד אתה מאוד רוצה לעבור לשלב הבא, אבל אתה גם מאוד חושש לעזוב את השלב בו אתה נמצא כעת. בסופו של דבר אתה מגיע לשלב הסופי ונוחת על הרגליים היציבות.

לסיכומו של עניין יצאתי לשביל ישראל. לסיכומו של עניין התפטרתי מהעבודה ובקרוב אתחיל חדשה. בכדי להתחיל דברים חדשים בחיים צריך להתנתק מישנים, ממש כמו השלבים במתקן השעשועים. אולי אני קצת מגזים עם החשיבה שלי בנוגע לשדרוג רמת  החיים, אבל המטרה הסופית היא ליהנות מהחיים עד כמה שאפשר אך לא לחיות במרדף שלא נגמר. ועם זאת, אני מאמין כי השינויים שאני עורך בחיי אחת לתקופה, מקדמים אותי צעד נוסף אל עבר עתיד טוב יותר. השורה התחתונה היא שלפעמים צריך לקום וללכת, לפעמים צריך להישאר ולתקן, אך בכל הפעמים, נדרש המון כוח רצון ואומץ. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב