חינוך מיוחד

עוד נחזור לשביתות, אבל יש סיפור שאני פשוט לא יכול להתאפק מלספר (בעיה ידועה אצל כתבים - נורא קשה לנו לדחות סיפוקים).

בשבוע שעבר שמעתי על ילדה בת 6 שלא הורשתה להכנס לצהרון שלה. הילדה לוקה בפיגור שכלי קל עד בינוני ומתברר שהורים לילדים אחרים בצהרון פשוט דרשו שיסלקו אותה מהמקום (בדרך כלל בוחנים שילוב של אדם עם פיגור שכלי במקום רגיל לאורך מספר שבועות, כאן נתנו לה יומיים... יפה מצידם, לא?). הורי הילדה סיפרו לי שההסעה אפילו לא לקחה אותה מהגן לצהרון והיא נשארה לבד בגן. בהזדמנות הבאה ההסעה כבר לקחה אותה, אבל במקום לשחק בצהרון, היא מצאה את עצמה במשרדי הרווחה של עיריית חולון.

אני מודה, בהתחלה פקפקתי. לא יכול להיות שלא מכניסים את הילדה? מה עושים איתה? הרי לא ישאירו ילדה בת 6 עם פיגור שכלי לבד בחוץ שתחפש את עצמה. טעיתי. הגעתי יחד עם הילדה ואביה לצהרון. אפילו בלי צוות צילום, רק מצלמה נסתרת. רבע שעה עמדנו מול שער חצר הצהרון ולחצנו על האינטרקום. פעם אחת ענה לנו קול מתכתי שמסר שההוראה היא לא להכניס את הילדה ואין מה לדון בנושא - "זו ההוראה שקיבלנו, שלום" (אגב, בצהרון ידעו מראש מה מצבה של הילדה והסכימו לקבל אותה). בשלב הזה הנחתי משום מה שבטח אחת הדלתות של הצהרון פתוחה ובטח מהחצר עצמה אפשר להכנס. עכשיו, רק צריך לטפס על הגדר ולהגיע לחצר. (שוב טעיתי. זו התוצאה).

ולענייננו: מה קרה מאז?

הכתבה שודרה ביום שלישי. ביום רביעי על הבוקר התקשרתי לדוברת עיריית חולון כדי לנסות ולהקדים את הפגישה שנקבעה מראש בין אנשי העירייה להורים מיום חמישי ליום רביעי. בפגישה הזאת אמורים למצוא פיתרון לאביב. אמנם זו רק הקדמה של יום, אבל אין באמת טעם שהם יפסידו יום עבודה (זה הרי רק עניין של סדר עדיפויות בלו"ז). לצערי, בת שיחי לא חשבה כמוני - "אם ככה הם קבעו, אז כנראה יש סיבה ואני לא אתערב להם בעבודה". התעצבנתי וניסיתי שוב. הילדה בינתיים יושבת בבית כי לפקידי הרווחה בחולון לא מסתדר בלו"ז למצוא שעה אחת של פגישה. (אגב, אלו אותם פקידים שטענו שההורים האחרים לא התערבו, בזמן שהורים בצהרון מודים בעצמם שהם דיברו עם אנשי העירייה ורשת המתנ"סים כדי להוציא את אביב). אתמול סופסוף נערכה הפגישה. ההורים של אביב הגיעו והיו בטוחים שהנה אחרי שכולם ראו מי זו הבת שלהם וכמה היא לא אלימה, יהיה בסדר. 

לא היה בסדר. בעירייה הציעו להורים שלוש חלופות: או שיחכו עד שתופעל מועדונית חדשה לילדים חריגים בעיר (בעיה קטנה: אף אחד לא יודע מתי היא תתחיל לפעול); או שההורים ישכרו מטפלת בעצמם שתהיה עם אביב בבית (ותודה לפקידי העירייה היצירתיים. מה היינו עושים בלעדיכם?); או שאביב תהיה בצהרון לילדים חריגים שפועל שלוש פעמים בשבוע (לא ממש מעניין מה הילדים עושים ביומיים שנותרו). אה כן, אם ההורים בוחרים בכל זאת באופציה הזאת, אז שיכינו שיקים כי הם גם יצטרכו לממן סייעת צמודה.  

ההורים של אביב רואים שמאז שאביב בחברת ילדים בלי פיגור, היא מצליחה לשלוט על הצרכים שלה ובכלל הרבה יותר שמחה באופן כללי. "היא מתפתחת רק איתם", הם אמרו לי. "אולי היא לא מתאימה לכך, אבל לפחות שיתנו לנו לבדוק את העניין. זה בסך הכל עניין של חודש", הם בכל זאת מנסים. עכשיו מחכים ליום ראשון. אז הצדדים ידברו שוב ויראו איך מתקדמים, בינתיים הם יבדקו את הצהרון שהעירייה הציעה. אביב גרה חודשיים בחולון, אבל לפקידים בעירייה זה הספיק כנראה כדי לחשוב שהם מכירים אותה טוב יותר מההורים שלה.