מההתפתחויות של השבוע האחרון בשביתת המורים יש רק מסקנה אחת: קונדי כבר לא עושה לנו את זה. אולי מכיוון שעברו כמה שנים ואלו כבר לא הרגליים של המתווכת לכל דורש, שהסיחו את דעתו של אריאל שרון, או שבאו"ם לא התלהבו יותר מדי מהפנייה של רן ארז. בינתיים אין מה לעשות. הוא נשאר עם מתווכים כחול-לבן. 

בתוך 24 שעות לא פחות משלושה אנשים ביקשו לתווך בין ארגון המורים למשרד החינוך. זה התחיל ביו"ר ההסתדרות הכללית, עופר עיני, נמשך למזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, והסתיים באיש העסקים דב לאוטמן. כל כך הרבה מתווכים ועכשיו נותר רק לבחור (עוד לא אמרנו כלום על עדי אלדר שתיווך עד שהתייאש אחרי שלושה ימים). למה הם עושים את זה? עופר עיני אולי מנסה להגשים את חלום ההסתדרות הגדולה. זאת שמאגדת בתוכה גם את ארגוני המורים שכבר שנים אינם חלק ממנה. ואולי כפי שטוענים בכירים במו"מ, המניע הוא פוליטי ומשרת את אהוד ברק (שלא ממש חבר במועדון המעריצים של יולי תמיר). עיני נחשב למקורב של ברק, גם הוא וגם שר הביטחון מכחישים מעורבות בכיוון הזה. מה לגבי וסרמן? הוא רואה את המאבק הזה בינתיים מהצד ולא צריך את המכון הגיאולוגי כדי להרגיש את הרעידות בכסא שלו. רן ארז בעזרת יועצי התקשורת שלו (גם הם מרוויחים לא מעט מהמאבק) תוקף בכל הכוח את הרפורמה שעליה חתם וסרמן. כבר כמה ימים שבידיעות אחרונות מפרסמים כתבות בגנות הרפורמה. כבר שלושה ימים שאנחנו, כתבי החינוך, מקבלים לביפר הודעות אנונימיות כל שעתיים מ"מורים שמתנגדים לרפורמה". הנוסח בד"כ הוא זהה: "אני מתנגד לרפורמה שוסרמן חתם עליה, מורה מהצפון" (זה הזמן לומר למי שכותב את ההודעות האלו שקצת נמאס לקבל באמצע הלילה הודעות אנונימיות עם נוסח קבוע מראש. זה קצת מקשה עלינו לקנות את  האמינות של ההודעות הללו. בכלל, תשמרו משהו לטוקבקים). במצב כזה, וסרמן חייב להראות שהוא לא עומד בצד וגם לו אכפת מהמורים (ולא חשוב מאיזו עדה).

אז עם כל כך הרבה מתווכים לא נותר אלא לפנות למבוגר האחראי. במקרה הזה - סטיב אדלר, אב בית הדין הארצי לעבודה. אולי ב-24 השעות הקרובות סוף-סוף ידונו שם בבקשה להוצאת צווי מניעה כנגד המורים השובתים (בינתיים הדיון כל הזמן נדחה והסיבות קצת משעממות, אז לא נרחיב). כרגע נראה שבית הדין יחזיר לעבודה את המורים שמכינים את התלמידים למבחני הבגרות (כך הוא גם נהג לעשות במשך השנים הקודמות, הרי זו לא השביתה הראשונה במערכת החינוך). 

נכון, רן ארז מאיים בהתפטרות המונית של מורים, פנייה לבג"ץ ובהשבתת מגן של גוף שנקרא "ארגון ההורים" (ברשם העמותות טוענים שראשי הארגון מכהנים בתפקיד על דעת עצמם ולגוף עצמו אין אישור ניהול תקין), אבל צווי המניעה ישרתו בעיקר אותו. כבר 24 ימים שהמדינה לא מוכנה לתת לארז את מה שהוא מבקש (תוספת שכר ללא תוספת שעות עבודה), רק השבוע ראש הממשלה הכריז על כך שוב והפעם באופן קצת בוטה יותר: "אי אפשר להמשיך לבוא בשמונה וללכת באחת". 

תבחרו אתם באיזו קלישאה להשתמש - הסולם שבאמצעותו אפשר לרדת מהעץ, או הילד שרגע לפני המכות, תופס חבר וצועק "תחזיקו אותי". כך או כך, בית הדין יכול לארגן לארז גם את סיום השביתה (ללא כניעה צורמת מדי) וגם את המשך המאבק (אבל ללא נזקים כספיים למורים) - הרי תמונות של מורים עם אזיקים בכיתה זה משהו שכל מהדורת חדשות תשדר. מצד שני, אם השביתה ממשיכה, ארז ימשיך לשלם ליועצי התקשורת שלו, משרדי הפרסום ימשיכו לגבות כספים על המודעות נגד אולמרט ורק הפתרון לא נראה באופק. אחד האנשים שניהל בעבר מו"מ עם המורים, אמר לי לפני שבוע: "אם הייתי הממונה על השכר, הייתי משכיב את רן ארז, לא נותן לו לקום. ההמשך של השביתה רק פוגע בו ובארגון". ארז מבין שיכול להיות שהוא לא ייצא טוב מהסיפור.

הבעיה של ארגון המורים היא שהם לא מצליחים לעניין. בניגוד לשביתה של הסתדרות המורים, כאן אין משק שמפסיד מיליונים (ילד בכיתה א' שלא הולך לבית הספר, נשאר בבית עם ההורים, ילד בכיתה ט' הולך לבריכה), אין כאן חולים שלא מטופלים וגם אין טיסות שמתעכבות. מה כן יש לנו? נערים שיושבים עד מאוחר בגנים הציבוריים. היחידים שנפגעים, (חוץ מהמורים שלא מקבלים משכורת) הם מי שגר ליד גן ציבורי (כמוני למשל). לממשלה אין סיבה אמיתית להתקפל (עד שעופר עיני לא יארגן שביתה משלו), המורים ממשיכים לא לקבל משכורת ובשלב מסוים ארז יצטרך לספק הסברים. לא מעט אנשים בארגון המורים מקווים שבית הדין יחסוך מהם את התענוג הקטן הזה.