חינוך מיוחד

כבר שנים שאצל רופא השיניים שלי תלוי שלט: "טעמה המר של האיכות הירודה נשאר זמן רב לאחר שחלף טעמו המתוק של המחיר הזול". הדיל ברור: הרופא גובה את המחירים שהוא גובה. הפאציינט מצד שני, נהנה מפה ללא סתימות. מנכ"לית משרד החינוך כנראה לא מכירה את הרופא שלי. בזמן שהוא מצדיק את התעריף שלו, היא מצדיקה את הבושות שתלמידי ישראל עושים במבחנים הבינלאומיים. היום היא הסבירה לאנשי עסקים ש"ההשקעה בחינוך לנפש בישראל היא מהנמוכים בעולם המערבי".

על פניו זה נשמע הגיוני, כשתלמידי ישראל מצויידים באוטוביאנקי מודל 83' ותלמידי פינלנד נהנים מפרארי חדישה, לא קשה לנחש מי יגיע ראשון אל קו הגמר ולמי ייגמר המנוע בדרך. המסקנהשל משרד החינוך ברורה: "רוצים לראות את התלמידים משתפרים? תנו לנו עוד כסף". אבל לפני שאנחנו קופצים למסקנות ופותחים את הארנק, שווה אולי לבדוק את החישובים: רמת המחייה בישראל שונה מרמת המחייה בדנמרק, פינלנד או כל מדינה אירופית אחרת. כל סטודנט לכלכלה יודע שכשמשווים בין מדינות, צריך לקחת בחשבון גם את התוצר לנפש (את החישוב הזה משרד החינוך חסך לעצמו). נכון שדנמרק משקיעה יותר בחינוך, אבל השקעה בחינוך פירושה: משכורות, בניית בתי ספר ורכישת שירותים שונים שמושפעים מרמת המחייה במדינה שהיא גבוהה יותר ולכן גם המחירים גבוהים יותר. בישראל כמובן, לשירותים האלה יש מחירים שונים (דרך החישוב היא יחסית פשוטה, בגדול אמורים לקחת את ההשקעה בחינוך לנרמל אותה לפי התוצר לנפש ולחלק בכמות התלמידים, אבל לא נכנס עכשיו לשיעור במאקרו כלכלה א').

פה מגיעה ההפתעה: אם מחשבים את ההשקעה בחינוך בישראל לעומת המדינות המפותחות, אנחנו ממש לא במקום האחרון. למעשה: במקרה הרע, אנחנו עומדים על הממוצע. עכשיו במקום לשחק בנתונים פשוטים, יהיה נחמד לשמוע איך זה שאנחנו משקיעים בחינוך כמו מדינה מפותחת ממוצעת, אבל כשמגיעות תוצאות המבחנים הבינלאומיים, אנחנו שוב ושוב מוצאים את עצמנו בתחתית.

בשבוע שעבר קיבלנו עדות נוספת לרמה הנמוכה של תלמידי ישראל: ישראל שוב התדרדרה במבחנים הבינלאומיים. הפעם מדובר במבחני TIMSS שבודקים את יכולות התלמידים במתמטיקה ומדעים. הפרסום הראשון היה ב-ynet. אפשר היה למצוא שם את כל הפרטים יממה לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת של משרד החינוך. אפילו טבלה שמפרטת את כל מיקומי המדינות, צורפה שם לכל המתעניין. בסוף הכתבה ציינה הכתבת מורן יהלי זליקוביץ שבתקופתה של לימור לבנת הישגי התלמידים דווקא עלו ואילו עכשיו הם יורדים. והימים - ימי יולי תמיר.

לא לקח הרבה זמן והביפרים החלו לרטוט. יותר משעתיים עברו מאז הפרסום הראשון והנה יש תגובה של משרד החינוך. לא, לא היה שם הסבר לירידה. גם לא דובר שם על הכאת חטא של משרד החינוך שהתוצר שלו רק הולך ומתדרדר. מה שהפריע לבכירי משרד החינוך הוא לא הירידה בהישגים, אלא העלייה. כן, גם לי זה היה נשמע מוזר, אבל תיווכחו בעצמכם. זה מה שהופיע על מסך הביפר שלי: "בשנת 2003 חלה עלייה גדולה וחריגה.. העלייה נבעה מהכנה ממוקדת ואינטנסיבית של 400 בתי ספר לקראת המבחן הבינ"ל, מבלי לשנות את רמת הידע של כלל התלמידים".

מפחיד לחשוב שהתוצאות (ישראל במקום ה-25, אחרי ירדן, מלזיה ותאילנד) דווקא השביעו את רצון אנשי משרד החינוך, אחרת למה להם לבדוק את הנושא כל כך הרבה זמן ולבסוף לתקוף את העובדה ששרת החינוך הקודמת חשבה לתומה שלמבחן צריך להתכונן.

אבל בואו נעזוב לרגע את הפחד. ב1999 פורסמו מבחנים בינלאומיים ששוב הציבו את תלמידי ישראל במקום מביך. במשרד החינוך התגאו אז בכך שיש תוכנית לימודים חדשה שטרם הוטמעה, אבל תושיע את התלמידים המבולבלים שלנו. התלמידים, כידוע, עדיין מתדרדרים. בשבוע שעבר סיפרו אנשי משרד החינוך שהם יקפידו על כך שכל חטיבת ביניים תלמד לפחות 4 שעות שבועיות מתמטיקה. לא מזמן הוחלט על תוספת של 18,000 שעות לימוד למערכת החינוך. הוחלט לתגבר את לימודי האזרחות, לימודי השל"ח ולהוסיף שעות לשיחות אקטואליה. כמובן שחשוב שתלמידי ישראל ידעו מהו המבנה השלטוני בישראל, השאלה היא אם כבר מוסיפים שעות, אולי כדאי גם לתגבר את לימודי המתמטיקה? (בכל זאת ממוצע של 44, זה לא בדיוק התוצאה הכי טובה שאפשר להגיע אליה).

שרת החינוך ואנשיה גם האשימו את המורים. הרי המשרד מארגן השתלמויות מקצועיות במתמטיקה והמורים לא מגיעים. אני דווקא חשבתי שהמורים עובדים אצל משרד החינוך ולא להיפך.

בכל זאת, לא ציפיתי לשמוע את אנשי משרד החינוך אומרים "סליחה, טעות שלנו", אבל ודאי שלא ציפיתי לשמוע אותם אומרים "סליחה, טעות שלנו שהצלחנו בעבר". הנה קצת עובדות על המבחן המדובר: גם סינגפור ויפן שהגיעו למקום הראשון והשלישי (בהתאמה) במדעים מתכוננים לפני המבחן. בתחילת שנות האלפיים כשהוחלט להתכונן למבחן מראש, ההכנה החלה שנה וחצי לפני המבחן והקיפה את כלל כיתות ח' (הרי בתי הספר מקבלים הודעה שישתתפו במבחנים זמן קצר יחסית מראש, פחות משנה וחצי). האוניברסיטאות הכינו חומרי לימוד על מתמטיקה ומדעים והתלמידים למדו. כשלומדים שנה וחצי לפני מבחן, גם הידע משתפר. במשרד החינוך יודעים את זה. הרי הם מכינים את התלמידים 12 שנים לפני מבחני הבגרות.

אחד מאנשי החינוך הבולטים שאל אותי השבוע: "ומה עם שרת החינוך? היא לא התכוננה מראש לפריימריז?"