בסוף השבוע התפתח דיון סוער סביב השאלה אם ענת קם היא אדם בעל מצפון חריף, או סתם אופורטיוניסטית שנתפסה. מהיכרותי המקצועית את ענת ומההיסטוריה הקלושה שהתפרסמה בעניינה אני יכול להסיק די בביטחון שהסברה השנייה היא כנראה הסיפור.

 

את קם אני מכיר כבר מספר שנים מתוקף עבודתה ב"וואללה ברנז'ה". כשענת מתקשרת לקבל תגובה - אני בדרך כלל יורד לבונקר. בפרק הזמן בתפקיד היא נטעה שורשים עמוקים ומרשימים בחלק מאמצעי התקשורת, בין השאר גם בערוץ 10 ובמחלקת החדשות. לא מעט סקופים וסיפורים מלוכלכים דלפו אליה ופורסמו. קצב העבודה שלה מעורר השתאות. אמות המידה העיתונאיות-קצת פחות. קם היא עיתונאית שלא פעם ממהרת לפרסם, אפילו אם מלוא הסיפור לא פרוש בפניה -כך התרשמתי וחוויתי באופן אישי.  

 

מתוקף ההיכרות עם השאפתנות העיוורת, אני מתקשה להסיק שההדלפה נעשתה ממניעים אידיאולוגיים. ענת, מהתרשמותי, פועלת ללא מעצור כדי להתקדם. סביר להניח שכך חל גם במקרה המדובר. אשת תקשורת צעירה מנסה ליצור לעצמה שם וקשרים. לצורך זאת היא מציעה מסמכים שצברה ומכאן הסיפור מתגלגל.

באופן אינסטינקטיבי עשרות גורמי שמאל זועקים עבור קם, אבל אני חושש שהם פשוט טועים בכתובות. המתמטיקה הבסיסית אומרת שמי שמבקש לפעול נגד השגות ממשלתיות בחזית זכויות האזרח לא פונה לסיקור הבלי הברנז'ה. יש מקומות טובים יותר לנצוץ ולהשפיע על אג'נדת השמאל בישראל.

 

מצד שני כתב ברנז'ה חרוץ יוכל לפלס בזריזות את דרכו לעמדות מנהליות ומרכזי השפעה. פשפשו מעט במסדרונות ההנהלה בכול זכיין ממוצע ומצאו סימוכין לכך. ענת הבינה את העניין ותקעה יתד. אידיאולוגיה? טובת הציבור? ממש לא. קם היא עיתונאית אינטרנט קלאסית ורושפת שתעשה הכול, בעולם הז'ורנליזם הרופף מאד, כדי להתקדם. הבעיה שבסיבוב הזה במקום לנחות על כתבים, מנחים, או מנהלי מחלקות פיתוח מבוהלים, היא הסתבכה עם אנשים קצת פחות טולרנטים.