בלי קשר לזהותו ולדעותיו הפוליטיות של שר החוץ, פקידי ודוברי המשרד ממונים, כך אנחנו מקווים, על פי רמת מקצועיותם. אבל ממה שהתרשמתי במהלך תוכנית הבוקר, מדובר בחבורה די חובבנית. כנ"ל לגבי דובר צה"ל. הלומים ומבולבלים, שני הגופים התמהמהו זמן ארוך עד שהגיבו למאורעות בלב ים. כל סטודנט שנה א' בתקשורת יודע שבעולם האינטרנט המודרני צריך להגיב מיידת. ודאי כשמדובר בסיטואציות כל כך חריפות. אבל החברים שלנו למדו כנראה בבית ספר אחר.

 

חמש שעות חלפו מתחילת האירוע עד שהואילו להגיב במשרד החוץ ובדובר צה"ל. אלו שעות קריטיות שקבעו את הטון התקשורתי סביב המשבר. במהלך הזמן הזה דוברים רשמיים נעלמו, או סירבו לעלות לשידור בטענה שהם לא יודעים, או לא מעודכנים. כולם התחפרו. כתבים ועורכים סביבי (גם בערוץ המקביל) התקשו למצוא גורם רשמי שיעדכן, ירגיע או יסביר. את הואקום מילאו רשתות זרות וערוצים קיצוניים. משרד החוץ הטורקי, החמאס ושאר יקירי ישראל הגיבו מיידית, בלי לחכות. הם גינו, הכפישו ולצערי, עשו עבודה הסברתית מצוינת.

 

בסופו של דבר הופיע דני איילון עם הפיאסקו הקבוע שלו שבמהלכו מלמל תשובות וסרב לענות לכתבים זרים. דובר צה"ל מצידו נקט בגישה הילדותית של "הם אשמים" ושחרר תמונות מעטות מדי ומאוחר מדי.

 

כל כך הרבה כסף מושקע במערך ההסברה הישראלי והנה בשעת השין, הוא נכשל. תוסיפו לזה שר חוץ מנותק ואלים והתוצאה: אקלים מצוין לעוד גל אנטי ישראלי נורא.

ברור שעל סיפון המאווי מרמרה חיכו לחיילי צה"ל חלאות אלימות וברור שאחרי הכניסה למצב הסבוך החיילים פעלו טוב כשביטחונם מעל לכול. אבל בשורה התחתונה קשה להבין איך ממשל שנוקט עמדות חריפות ומתהדר במשרד חוץ נוקשה, מאפשר לעצמו להיכנס לפלונטרים כל כך קשים כשההסברה שלו כל כך מחורבנת.