גל אוחובסקי, אדם שממש כמעט לבד הפך את קהילת הגאים לחלק לגיטימי מהחברה הישראלית, מתקשה כנראה להבין את המרקם החדש שנוצר סביב ההומו-לסביות בישראל והכשל הזה מעורר כלפיו את זעמם של רבים מחבריו.

עד לפני מספר שנים הומואים ולסביות היו מוקצים וחריגים. הביטו עליהם כעל נושאי מחלות הראויים לאפליה. כשהקרב היה כל כך קשה, עלה צורך בפעילות מיליטנטית מצד ראשי הקהילה. הוקעת הומופובים והוצאה אקטיבית מהארון היו אמצעים חריפים אבל ייתכן שלגיטימיים בימים ההם. מאיר אריאל ואורי ליפשיץ חטפו לינץ' אחרי שפלטו דברי רשע ובלע על הקהילה. במקביל, נעשה ניסיון להפוך את הקהילה לעניין אופנתי ומקובל. סרטים שגיבוריהם הומואים ולסביות הופקו, אייקונים מהקהילה שצמחו לתוך המדיות זכו לרוח גבית מרשימה מצד עיתונאים בני הקהילה ועד היום לדעתי, קל הרבה יותר לכישרון בינוני לצמוח אם הוא ג'י מלכישרון גדול שהוא סטרייט.

אחרי שנים, המאבק של גל נשא פרי. כעת, יש לא מעט שיק לקהילה וחבריה זוכים למלא, על פי כישוריהם ויכולתם, עמדות מפתח בכל רובדי החברה. בעידן החדש, המילה הומו היא אינטגראלית ומכבודת לחלוטין.
נכון, לפני שנה ארע רצח נוראי בבר נוער. אבל ברור שזה מקרה חריג. בלתי נתפס בחריגותו, אבל עדיין חריג. במדיומים שמוכרעים על פי פופולאריות ציבורית יש ייצוג ואהדה חסרת תקדים לחברי הקהילה. המנחה הכי לוהט בתוכנית הנצפית ביותר בישראל הוא ג'י. בכוכב נולד, המשדר המוביל בטבלאות, יש מספר שופטים  בני הקהילה. את תוכניות הרדיו אהודות בארצנו מנחים גייז וגם בערוצי החדשות יש כבר לא מעט פרסונות מוצהרות שאינן שייכות לזרם הסטרייטי.  

בתקופה שבה הקהילה היא חלק מקובל בחברה וכל כך אהוד, ייתכן שהמתודה האלימה אינה רלוונטית. זה מזכיר במעט את צ'ארלי ביטון ומהלכיו. ביטון, מנופף עד היום בדגל האפליה הגזענית, למרות שבתקופתנו כמעט ואין משמעות למוצאו האתני של האדם. המקום היחיד שבו הייחוס מקבל נפקות הוא במגזר הדתי, וזו לצערנו סוגיה שתיפתר כנראה רק עם בוא המשיח.

לענייננו. באקלים החדש שנוצר ביחס לקהילה, הוצאה כפויה של אומן, שבסך הכול רצה לבצע את המחווה האמפטית שלו, בגבולות היכולות שעמדו בפניו, היא מעט צורמת ואולי אפילו כבר לא רלוונטית כשהמאבק לשיווין, הוא נחלת העבר .