הבלוג של אלמוג בוקר

מאז ההתנתקות מגוש קטיף - כשמגיע היום בלוח השנה בו מציינים את יום פינוי הגוש, אנחנו, העיתונאים, מחפשים נתונים. אנו רוצים לדעת כמה משפחות כבר עברו לבתי הקבע, כמה מהמפונים עדיין מובטלים, איזה אחוז סובל מבעיות נפשיות ואם יש כאלה שעזבו את הארץ, או מסרבים לשרת בצה"ל. כל מה שחריג, שונה או מעורר ויכוח – מעניין אותנו, מכיוון שהנתונים האלה משקפים למעשה את מה שעבר, ועדיין עובר, על 8,600 תושבים שפונו מבתיהם בדיוק לפני ארבע שנים.

השנה, בשונה משנים עברו, לא הייתי צריך להתאמץ. גם משום שהמפונים, שכבר למדו אותנו התקשורת, שלחו לי את הנתונים מבעוד מועד וגם, ובעיקר, בשל מה שראיתי בשבוע שעבר, בשכונת הקבע החדשה ניצן.

חבר הזמין אותי לבקר בבית הקבע החדש של משפחת סיטון בניצן. תחילה השבתי בשלילה כי חשבתי לעצמי, עם כל הכבוד, מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בבית פרטי ביישוב קבע. החבר התעקש, אמר שאני חייב לראות ואני, בלית ברירה, נעניתי בחיוב. לא הצטערתי. כולנו יודעים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים וגם בבית משפחת סיטון המראה דיבר בעד עצמו. ראיתי ו"ירד לי האסימון". חלפו כבר ארבע שנים ארוכות מאז ההתנתקות מגוש קטיף. במהלך אותן השנים התחלפו שלוש ממשלות, שלושה ראשי ממשלה ושלושה רמטכ"לים. עברנו שתי מלחמות קטנות (לבנון השנייה, עופרת יצוקה), חווינו שפע כלכלי ומיתון ועוד ועוד, אבל בכל אותן ארבע שנים לא הצלחנו לשקם את מפוני גוש קטיף שאולצו לעזוב את בתיהם. משפחת סיטון היא המשפחה הראשונה(!) שזוכה להיכנס לבית הקבע שלה בניצן מאז ההתנתקות.

בקרוונים של ניצן הזמנית מתגוררות 650 משפחות, סה"כ כ-3,500 תושבים (כמעט מחצי מהמפונים) ועד כה רק משפחה אחת הצליחה להיכנס לביתה החדש. כל השאר עדיין גרים בקרוונים. המפונים אומרים שהאשמה בסחבת ובעיכובים היא מנהלת סל"ע ובמנהלת טוענים שהמפונים כבר קיבלו את כל כספי הפיצויים ורק בגלל התנהלותם הכושלת הם עדיין בקרוונים. האמת, כרגיל, היא איפה שהוא באמצע, אבל זה ממש לא משנה.

איך שלא מסתכלים על זה העובדה הברורה היא שהדברים לא נעשו ולא נעשים כמו שצריך. במבחן התוצאה מדינת ישראל נכשלה ובגדול. עד כה חלפו ונמוגו להם 1,460 ימים. הגיע הזמן שאחד השרים, מהפחות עסוקים בממשלה הנוכחית (ובקדנציה הזאת, בואו ונודה על האמת, לא חסרים שרים מובטלים) יקבל לידיו את תיק המפונים, יעשה סדר ויקדם את עניינם של אלה שהמדינה גרמה להם, ועדיין גורמת, לעוול מתמשך. חייבים לקצר הליכים, ליישב סכסוכים ולקבל החלטות ברמה ממשלתית, ללא בירוקרטיה.

אם לראש הממשלה או לאחד משריו זה נראה מיותר, הוא מוזמן לבקר בבית משפחת סיטון באתר הבנייה בניצן.