דברים שרואים משם

ייאוש
בחיי שהחיים קצרים מדי. אם היו לי עוד כמה שנים להיות בת עשרים פלוס, הייתי עושה עם עצמי משהו מועיל. בנתיים עושה רושם שאני רק נכשלת כל הזמן.

כן כן, מקום עבודתי. אחרי שעשיתי מצגת וחשבתי שעשיתי יופי של עבודה, הגיע מייל מאחד מראשי ההנהלה, שהיה נוכח, מלא ביקורת וטרוניות כרימון. מעבר לזה שחלק גדול מהביקורת השאיר אותי בפה פעור*, מתקשה להאמין שהאדם הזה בכלל מצא עבודה בתור אקדמאי, נראה שהביקורת נכתבה בשיתוף עם הכבאי לאמור - שובי מדרכך הרעה סוררת, עשי את אשר אומר לך הכבאי, אחרת יבולע לך ומהר.

ואני חושבת לעצמי, החיים קצרים, למה אני מבלה אותם בייסורים עם אנשים שעושים לי רע? למה אני לא מצליחה להסתדר עם אנשים? עושה רושם שכולם מצליחים ורק אני לא. אולי מוטב לי שאוותר על התוכניות הגדולות להיות אקדמאית ואצא לי לגלות במדבר, שם אצוד לי לטאות למחייתי ואצייר ציורי קיר בדמם של עכברושים.

באמת, אני יודעת שמשהו אצלי לא בסדר. מרדנית, עקשנית, יהירה - ככה אני מצטיירת בעיני האנשים האלו שאני עובדת איתם. ובכל זאת, אני די בטוחה שאני לא כזו נוראית. הרי ניסיתי, בחיי שניסיתי, פעם אחר פעם אחר פעם, לקבל את ההצעות וההכוונות של הכבאי.
ובכל פעם זה נכשל - כי הן פשוט לא התאימו.

ומציק לי שעכשיו יש מסמך רשמי, שנשלח לכל העולם, המצהיר כמה אני כושלת. ואלו שחושבים אחרת - קולם דומם.

ואילו הייתי אדם כזה שכולם אוהבים, כזה שמחייך ונראה תמיד שמח ואנרגטי, כזה שבטוח בעצמו ומעורר חיבה מיידית בקרב כולם, הכל היה אחרת. נכון? אילו רק הייתי אחרת. טובה יותר. נעימה יותר. אהודה יותר.

ואולי זו לא אשמתי, וכל הסיפור הזה נועד לכשלון מראש, אבל זו כבר הפעם השניה שאני בסיפור שנועד לכשלון מראש, ולמה אני לא מצליחה לצאת מזה ולעשות משהו מועיל? או יותר נכון, איך אני יכולה לצאת מזה ולעשות משהו מועיל?

במסגרת חיפושינו אחר מקורות פרנסה השכרנו את אחד מחדרינו לסטודנט זר. הסטודנט מקורו בערב הסעודית, והיו לנו חששות מרובים על איך נסתדר כולנו תחת קורת גג אחת, אבל האמת? דווקא סבבה. הכל שקט ונעים. אמנם עבר רק שבוע, ולכן מוקדם לומר, אבל בנתיים הוא מסתדר איתנו ואנחנו איתו.
הציפיות ההדדיות בסיסיות. הוא רוצה שנדבר איתו אנגלית כדי ללמוד. אנחנו רוצים שלא יפריע. אז מדברים איתו כשעה שעתיים ביום (קצת קשה כי יש המון עבודה, אבל הנה הנה זה נגמר) והוא מצידו לא מרעיש ולא מלכלך ולא מזיק.

והוא הבטיח שילמד אותי לבשל קאבְּסָה, שמקורה בארצו.

מה יש לומר, הרבה יותר קל להסתדר עם מישהו כשיודעים שבמקרה הכי גרוע - מרימים טלפון לסוכנות ואומרים, חלאס. קצה נפשנו. קחו אותו מפה.

אולי זה סוג מערכת היחסים שאני צריכה גם במקום העבודה.

*לדוגמא, הראש טוען שמחקר בתחום מערכות מידע אינו יכול להיות כזה העוסק בבני אדם והחלטותיהם. המחקר עליו לעסוק בזמינות המידע בלבד. ובני אדם, המשתמשים בו, אינם ראויים להיות נחקרים בתחום הזה. הייתי בהלם. כל כך הרבה מאמרים בתחום הזה עוסקים בנבי אדם ואיך הם מפרשים מידע או משתמשים במידע, והנה ראש שאינו נבוך לכתוב כאלה שטויות.

נכתב על ידי פארה ווי, 8/11/2008 01:32, בקטגוריות כאבי גדילה
33 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-18/11/2008 19:44

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה