דברים שרואים משם

כתיבה נוצרת

הפכתי כזו עלוקת איימים, שחברות הצ'ט שלי מסתתרות בין הביטים ברגע שאני אונליין, ומי יאשים אותן? חוץ מלתנות את צרותי ולבלגן לכולם את המוח עם ההחלטות שעוד לא החלטתי, וככל הנראה גם לא אחליט בקרוב, אני לא עושה שום דבר מועיל.

לפחות החלטתי שלא לענות לאמא שלי על מייל מגעיל וארסי שהיא שלחה לי. ולמה לטרוח? מה הטעם? היחסים עם אמא שלי לעולם יניבו עוגמת נפש וחוסר שלווה, ואני - מזה יש לי מלוא חופניים במקום עבודתי.

במקום עבודתי, או מקום מלגתי, סערת הרוחות טרם שככה. הכבאי הצליח, תוך שימוש באסטרטגיה פשוטה של "הבא לעוזבך השכם להאשימו", להציג את פני הדברים כאשמתי בלבד. הדברים עומדים על היותי סוררת ומורדת, שאינה משקיעה די ממירצהּ בתפקידה, באופן הכי רשמי שאפשר. כתגובה הציב בכבאי תנאים מתנאים שונים שמטרתם להשיג מקסימום שליטה על מעשי.

ואני אומרת - בנאדם, ניצחת. הסרת מעליך את האשמה והצגת את זה כאילו זו אשמת הסטודנטית. יופי לך.

אבל מי שניענע את הסירה, איים בעזיבה, והתחיל את כל המבולקה הזו הוא הסטודנטית. אז מה יצא לך מזה? האם פתרת משהו?

כל הבעיות שהטרידו אותי, בעינן עומדות.

כל הסיבות שהיו לי לעזוב, עודן מנצנצות על הקיר כשלטי החוצות בהונג קונג.

אז מה הרווחת?

אני מצידי רואה את הדברים באור הבא:

- דוקטורט עם הכבאי הוא בציע, ברם יהיה כרוך במכאובים רבים, חוסר יעילות, איוולת לשמה, ונזקים חמורים לבטחוני העצמי.

- דוקטורט עם התומכת הוא נטול הכנסה, ולכן יהיה כרוך בעבודה במשרה חלקית, שחזקה עליה שתביא לי ייסורים מסוג שעוד לא ידועים לי.

- דוקטורט באונ' אחרת (שאולי תיתן לי מלגה) מציע את הלא-נודע, שאותו אפשר לאפיין במילים "לא-נודע". אמנם קשה לדמיין משהו יותר עלוקתי מהכבאי, פחות מהנה מחבר מרעיו, ובאופן כללי מעצבן באותה הרמה, אבל ידוע לכולנו שהיקום אוהב לתעתע בי ולהדגים לי, הדגם ושוב, את המונח "מהפח אל הפחת".

וישנם עוד שיקולים כאלה ואחרים, כגון סיכויי למצוא לי עבודה בתום בדוקטורט כאן באוניברסיטה הממוקמת מטר מהבית (ליטרלי) אם אנטוש את הכבאי לאנחות, היות ובין שאר תכונותיו הוא חנפן איימים שמלקק לבעלי השררה משל היו שלגון ביום שרב.

בנוסף יש את שאלת ההכנסה, שמה לעשות - אנחנו אנשים חומרניים (לפחות חלקית) ואוהבים לראות את חשבון הבנק שלנו תופח למימדים המאפשרים לנו לממן תפנוקים שונים, כמו לחם (נטול גלוטן) וחשבון חשמל.

ויש עוד עניין קטן.

אישה אחת שגרה פה במורד הרחוב היא במקרה אחת מראשי האוניברסיטה בסידני, שמציעה מלגות לכל דורש. כמובן שעד שהנעתי את ישבני הקט והתארגני על להגיש בקשה, כבר עבר מועד הסגירה. אבל האישה, שזכתה בכבוד המפוקפק של עבודה עם הכבאי, הפעילה את קשריה והכניסה את בקשתי. ועכשיו יש סיכוי סביר שבקשתי תאושר.

כלומר, תהיה לי מלגה מאוניבסיטה שאינה במרחק חמש דקות הליכה, אלא שעתיים נסיעה, עם מנחה שאינני מכירה מטוב ועד רע.

וכאן מתווסף לו "לא נעים" משורשי הפולניים.

הרי לא נעים להטריח אישה בכירה שתהפוך סדרי עולם למעני, ובסוף לנטוש אותה לאנחות ולהישאר עם הכבאי! ועוד הרבה פחות נעים גם להישאר עם הכבאי וגם להיות אומללה.

וכל הסמטוחה הזו בראשי הולכת לה סחור סחור הלוך ושוב, ומה הפלא שאף אחת מחברותי לא רוצה לשמוע ממני עוד?

אפילו את עצמי אני מתישה.

לעזיז היה מבחן באנגלית.

והנה חידה: מה היה מקבל עזיז אילו עבר את הבחינה?

א. רכב חדיש ומנצנץ שיחסום לנו את החניה

ב. באר נפט קטנה ומבריקה לתדלק בה את הרכב

ג. חופשה בת חודש וחצי בסעודיה, במהלכה הוא משלם לנו שכירות כדי לשמר את זכותו לדור איתנו בכפיפה אחת

ד. כל התשובות נכונות.

אבל עזיז, מסכן שכמותו, לא עבר את הבחינה, ולאות מחאה נסע למלבורן לפוש עם חבריו.

מסתבר שלא רק אלי, גם אל עזיז החיים מתאכזרים.

המלונות במלבורן משום מה חנוקים היו עד אפס מקום, ולכן פנו עזיז וחבריו צפונה, אל ניו-קאסל הרחוקה, ושם טיילו להם בינות לנחלים ומפלים, כשהם משתאים אל הפלא הזה הקרוי "מים".

עזיז, אגב, בהיותו יצור מדברי למוד חול ואבק, סובל מאלרגיה למים.

בי נשבעתי.

לאחר מגע ממושך עם מים, סובל עזיז מפריחה וגרד עזים. לפיכך נמנע עזיז מטבילות בים, בבריכה, ובזיעת עצמו - מה שנותן לו הצדקה לפתח סגנון חיים עצל ועטור רביצה.

אבל הוא דייר מלאכי. הוא שקט, הוא מסייע בתחזוקת הבית (קרי, מחליף שקיות זבל בפח הקומפוסט), והכי מרשים - הוא רוב הזמן סגור בחדרו ואין לדעת כי בקרבנו הוא. ולפעמים באמת אינו בקרבנו - הוא יוצא לו למועדוני הלילה המקומיים עד לשעות הקטנות של הלילה, שם הוא מבלה זמנו בתגרות עם יוצאי ירדן השונים.

מזרח תיכון חדש!

ולסיכום, לארגן חתונה זה לא פיקניק.

פיקניק!

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, פיקניק חתונה!

ידעתי שאפשר לסמוך עליכם.

שבת שלום,

פארה.

נכתב על ידי פארה ווי, 21/11/2008 22:19, בקטגוריות דע את עצמך, לעולם טוב יותר, מטה לחמי שיחייה, סתם יום של חול
38 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-29/11/2008 23:27

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה