עייפות החומר

עייפות, ככה הייתי מגדירה את עצמי בימים אלו. אני כולי תמצית של עייפות. בחנות כל המוכרות האחרות יצאו לחופשת קריסמס ואני טוחנת. אני צריכה את הכסף, במיוחד לאור העובדה שהתלמידות שלי נטשו אותי אחת-אחת, חלק בגלל החופשה ואחת, אני חושדת, לתמיד. לא נורא, ממילא היא היחידה שהרגשתי יסורי מצפון על שאני עוזבת בגללה.

שיחה עם אבא (לא ביו, כמובן):

- אני חושב שאמא שלך לא מרגישה טוב.

- פיזית? אתה מתכוון שהיא חולה?

- לא, פשוט... כאילו, היא לא נשמעת טוב.

- למשל?

- למשל דיברתי איתה איזה חצי שעה והיא לא ירדה עלייך אפילו פעם אחת.

אותי זה נורא הצחיק.

דיברתי עם דודתי, שהיא בעצם בת דודה של אמא שלי. אישה שמחה ועליזה, גדולה פיזית (גם לגובה) ונשואה באושר. פגשתי אותה רק פעם אחת, היא באה לבקר כמה ימים לפני שהתגייסתי ועזבה כמה ימים אחרי. נורא מצאה חן בעיני. יולדתי התנהגה אליה מאד בחביבות, אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותה מחזיקה מעמד בהתנהגות כל כך חביבה כל כך הרבה זמן. כמובן שהיא חיכתה להזדמנות הראשונה (ושניה, והשלישית...) כדי להתפרץ עלי. אחת ההתפרצויות היתה בנוכחות בת דודה שלה ובעלה, הם היו בשוק. הם שתקו ולא זזו, זה היה באוטו וחיפשנו איזה מקום ולא הצלחנו למצוא, וכמו שהיא תמיד עושה כשהיא מתוסכלת ממשהו ואני בסביבה היא התחילה לצרוח עלי. אם הם לא היו באוטו היא גם היתה מכניסה לי סטירה. הם פשוט היו בשוק.

אז דיברתי איתה לפני כמה ימים, התקשרתי לברר איזה משהו, והיא שאלה אם אני אסכים אולי לחזור לקשר עם יולדתי, שאלה אם אני לא חושבת שעדיף שאני אסלח לה.

אמרתי לה שזה לא עניין של סליחה, משהו שלרוב האנשים קשה להבין. זה עניין של החלטה. החלטתי להוציא אותה מהחיים שלי. הסברתי לה וגם נתתי לה דוגמה לגבי זה שיולדתי מחפשת דרכים לפגוע בי. מאז שהיא לא יכולה להשתמש בידיים, היא מנסה דרכים אחרות. למשל, חצי שנה לפני החתונה היא התקשרה לגבי ואמרה לו שלא כדאי לו להתחתן איתי, שזה לא בגלל שאני בנאדם רע, אלא פשוט ככה אני, אני אנצל אותו ואזרוק אותו כמו שעשיתי לה. אז דודתי, אישה רוסיה כמעט בת שישים, אמרה:

"אני רק רוצה שיהיה לך טוב. אני סומכת עלייך שאת יודעת לדאוג לזה."

הנה, את המשפט הראשון שמעתי מיולדתי אינסוף פעמים, ולא האמנתי אף פעם. את השני אף פעם לא שמעתי, רוב הסיכויים שאני גם לא אשמע.

חבל שדודתי לא חיה קרוב יותר אלי, לא היה מזיק לי דמות מבוגרת כמוה לגדול בסביבתה.

אחיין של ידידי הדרום אפריקאי (דרום אפריקאי בעצמו) בא לבקר אותו ונפגשנו.

עד היום מצאו חן בעיני כל הדרום אפריקאים שפגשתי. נכון שלא פגשתי יותר מעשרה אבל עדיין.

הוא אמר כמה דברים מעניינים, למשל, שראש האופוזיציה בדרא"פ הוא יהודי, ויש קמפיין חזק מאד לטובת ישראל בדרא"פ. ישראל תמיד שם בחדשות.

שישראל פיתחה (הוא אומר שגם משתמשת, אני בחיים לא ראיתי) רשת קולטת לחות מערפל. חולית או לא חולית?!

שתמיד יש תקווה. אני כבר איבדתי ואני לא מאמינה שמצבנו עם הפלסטינים הולך לקראת פתרון, אבל הוא אמר:

"תזכרי שדרא"פ היתה על סף מלחמת אזרחים, ונלסון מנדלה (כולם מכירים) ופי. דבליו. לקלרק (אף אחד לא זוכר, אבל הוא היה הלבן שאיפשר את סיום האפרטהייד) באו והשקיטו את הארץ. מי יודע, אולי גם אצלכם זה יקרה."

"כן," אמרתי לו, "לכם היו מנדלה ולקלרק. להודים היה גאנדי. לנו יש את שרון."

עוד לא אבדה תקוותנו?

ימים יגידו, ואני מקווה שאלה יהיו הימים שלי.