בר קבועים קבע אותי
ספר לחבריך
הפורום ישר לכאן דף כניסה |
||
|
12/2004
אתמול ישבנו לנו בחנות שבה אני עובדת, אני וחברתי הטובה שיר, שבאה לבקר מישראל. מזל שהיא באה למה אף כינה של עכברוש לא נכנסה עד איזה חצות היום, וגם אחר כך נכנסו כולה שני אנשים - למות משעמום. דבר קטן שצריך לציין בקשר לשיר. היא בחורה מדהימה, היא בנאדם טוב וחכם ועובר תהליכים והכל, אבל חוש כיוון - גורנישט. הבחורה יכולה ללכת לאיבוד בדרך מהשירותים למקלחת, ואצלה הם באותו חדר. כזכור, המקום - ונציה. שימו לב - ונציה. ונציה בנויה תעלות, ככה אנשים רגילים לחשוב, אבל למעשה ונציה בנויה סמטאות. ירושלים העתיקה היא עיר מודרנית, מרווחת ונוחה להתמצאות כמו כר דשא ריחני, לעומת ונציה (שגם היא ריחנית, אגב. אתם לא רוצים לדעת מה הריח) בשלב כלשהו היא רצתה קפה. לאורך אותה סמטה שבה נמצאת החנות, ממש 20 מטר משם, יש באר קפה. הסברתי לה איך הולכים וגם איך חוזרים (לא הצטרפתי אליה, לא יכולתי לצאת מהחנות. טוב, יכולתי אבל היה לי קר נורא). עוברות עשר דקות. אין סימן משיר. יכול להיות שהיה תור בקפה. זמן לשתות לא צריך - זה קפה של איטלקים, משהו בסגנון של "בואו נרטיב את הלמטה של הכוס ונראה". עוד עשר. אולי היא מתעכבת להסתכל בחלונות הראווה. עוד עשר. פאק, אני קולטת, היא הלכה לאיבוד! היא בטח מסתובבת בסמטאות ונציה, בטוחה ש"הנה, רק עוד פניה אחת ואני מוצאת...", לא מדברתמילה איטלקית, אין לה מושג בעצם איפה החנות ואף אחד לא מכיר את השם של החנות כי היא עוד חדשה. שלחתי לה SMS. אין תשובה. עוד חצי שעה אני כבר צריכה לצאת מהחנות, איך אני אחפש אותה? הטלפון מצלצל, הבוס על הקו. עכשיו הבוס תמיד מביא לי מזל, וכבר שלושה ימים לא מכרתי כלום. אני פורצת ביבבות. בוס: מה קורה? אני: קרסטופה!! לא נמכר כלום! בוס: איזה בעסה... אני: בטח בעסה! והכל בגללך! בוס: בגללי?! אני: כן! כי אתה לא מתקשר אלי! בוס (צוחק): אה... כן, אני לא יודע מה השעות שלך. אני: תגיד, מתי לפתוח במוצ"ש? בוס: כשכבר חושך. אני: חושך לי כבר עכשיו! חושך בעיניים!!! טוב, יש לי פה לקוחות, אני צריכה ללכת. כצפוי בעקבות טלפונו של הבוס הממזל, אכן נמכר משהו. לא גאווה גדולה ליהודים, אבל משהו. ואז נכנסה שיר. התנפלתי עליה בצווחות שמחה והיא: "מה את עושה עניין? סתם עשיתי טיול." ובתולה שיולדת זה נס בעיניהם? 0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע ![]() 31,185
|
מי אני: פארה ווי
שנות שמש: 47 סמס לי חדל סמסת RSS (הסבר)
מה היה פה קודם: חיפוש טקסט בקטעים: מוטבעת: « ישראלים בחו"ל » ± « נשים חזקות » ± איפה הייתי ומה עשיתי איטליה - התחלה וסיוט אנגליה - זמן אבא גרמניה אחרת ארץ הפלאות זו ילדותי סליחה, ש"ע גיל חמש בחלומי חזרתי פוסטלגיה משפחה לא בוחרים אבות אמא (1) אמא (2) חותנת סבים גבי ואני - מההתחלה גבי ואני מההתחלה מכתב אהבה הסוף סידני אוסטרליה שלי ויזה שופינג אוסטרלי רגישות חברתית בדיחה ביקורת דירה ראיון עבודה קרוקודילים מורשת על חוף הים טוב מראה עיניים יריד חקלאי דלעות בית וגן (1) קאקדו שחורים קיבוץ תרבויות בית וגן (2) בית וגן (3) ציפורים פה פרוק רגליים כן כך נראית חנוכריסמס חמשת הסלעים פוסטונה עוד מבט קיבוץ תרבויות מי אני בשיר הנזקים הסמויים החרדה אני בראי עדי עדשה הקרואים שלי (מתעדכן מדי פעם) עדי - בחזרה מן הקור סשינקה - מתבגרת לתפארת חבצלת - שפיות מבדרת בימבילבוסטון - אור לגויים שרה הקודמת - מהממת שרה צלמת העמק (שצ"ה) קוראת מחשבות - ספרים וסימפטיה דודינקא - אביר על דוב לבן ערן - כנות והצלחה מרגלית צמרת חתולה במגפיים - אירוח חתולי ארילו - רואים, ומכאן CatMan - אוכל, קדימה אוכל סנורקה - חקלאית מעוצבת רון - אהבה ולמידה שארלי - כנות וחוכמה אמהוּת טובה דיה אמלש - בעולם אחר, בזמן הזה בן האין - מעניין אדם פשוט וירא שמיים סטימפי - ונדמה שישוב... ספרים רבותי מיכאל שלי נחל קופר וכי נחש ממית סיפור על אהבה וחושך תהליך שיקום אמא מחשבות אמא ומשמעות מכתב שאמא לא תקרא מזמן לא כתבתי שמחות וחגים חנוכה באיטליה סדר פסח באוז תכלה שנה וקללותיה רוששנה חנוקריסמס יום אוסטרליה דברים שאוכלים בחו"ל פיתות עושים ככה וככה מלוואח הרוב לא צריכים, אבל אני כן - מיונז חומוס אגדי (די די די) ועוד ממרוקו - דגים |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפארה ווי אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פארה ווי ועליו/ה בלבד 2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze עיצוב: איה וגם:שצה |