מהיום אני לא עובדת יותר בחנות. נו מור פוסטמה איטלקיה.
נו מור לקום בשש כדי לתפוס רכבת שאמורה להגיע בשמונה ושתי דקות (שתי דקות! איזו יומרנות. אין רכבת איטלקית שמאחרת פחות מחמש דקות), נו מור ההליכה דרך כל ונציה עד הריאלטו בקור של מינוס שתיים. נו מור לחכות שעות בעמידה עד שלקוח יואיל בטובו להכנס, שלא לומר לקנות.
אבל היה לי קצת עצוב. זה בכל זאת היה קצת כמו בית, מקום בטוח כזה, מקום מוכר.
אה, שטויות.
עוברים לעתיד טוב יותר.
לגבי נשאר עוד את מחר, וזהו. נו מור איטליה.