דברים שרואים משם

הפתעות

כל מיני דברים קורים פה, מפתיעים אותי, אחר כך אני חושבת לעצמי - למה זה הפתיע אותי? ככה העולם הרי צריך להיות.

כמו אגדת ילדים, ככה זה כאן.

התחלתי לעבוד, עבדתי בעבודה דומה בארץ. היה לי משעמם נורא וגם פה אני חוזה חוסר עניין, אם אני רק אבצע את התפקיד כפשוטו. אבל בארץ היה ערך מוסף של לחץ, כל הזמן: אם טעית, יכסחו אותך. אם עלית על טעות של מישהו, הזדרז כמה שיותר מהר לכסח אותו. אווירה כזאת של לחץ וכאילו אם משהו קרה אז סוף העולם הגיע. ובסה"כ, גם כשקרו טעויות ודברים לא הלכו חלק והחברה ספגה אבדות כלכליות: זה לא הזיז לאף אחד. החברה על תילה עומדת. גם הרווחים שלה.

וכאן, הכל רגוע. אנשים מתעסקים בעיניינים הפרטיים שלהם בלי להתנצל: משתמשים במכונת צילום בשביל עצמם, מתקשרים מהטלפון הביתה. אף אחד לא עושה עניין.

האנשים נורא נחמדים, מציעים עזרה, מציעים כל מיני פינוקים. אחד הקולגות הזמין אותי ואת גבי לבקר אותם בסופ"ש, הם גרים על שפת הים. סתם, משהו קטן, אבל זה משנה את כל ההרגשה שלך במקום העבודה. ובעצם - ככה זה צריך להיות.

אחת מחברותי הטובות מסננת אותי. לא בדיוק, אבל היא לא פונ אליי בICQ, ואני רואה שהיא מחוברת. אם אני פונה היא עונה לי לאקוני כזה.

אנחנו חברות כבר המון שנים, כמעט עשר. כבר עברנו עליות וירידות. קצת לפני שנסענו מהארץ קצת רבנו. לא ממש, היא פשוט יוצאת עם מישהו ואני לא כ"כ בעד. אמרתי לה את דעתי. נימקתי. היא טענה ש"זה לא ככה". הבהרתי שאני מבינה שיש בקשר הזה צדדים חיוביים בשבילה, אבל המחיר הוא שהיא נשארת חסומה רגשית לאחרים. והיא דיי לחוצה למצוא בנזוג לקשר מחייב.היא נכנסה למוד של תשובות לאקוניות. היא כן באה להיפרד ממני באירוע הפרידה, אבל עדיין היתה דיי לאקונית.לפני כמה שבועות, סופסוף קיבלתי קו טלפון והתקשרתי אליה, כי התגעגעתי.

היא היתה לאקונית נורא. ענתה לי כאילו מישהו מכריח אותה, כמעט ולא יזמה משפטים משל עצמה - וראבק, אני מתקשרת מאוסטרליה! שאתי אם הכל בסדר, היא אמרה שכן. אמרתי שהיא לא נשמעת טוב, היא אמרה שאין לה מצברוח. שאלתי אם קרה משהו, היא אמרה שלא. שאלתי אם היא מעדיפה שנדבר בפעם אחרת, אמרה שלא. כאילו - אם מעפן לך, לגיטימי. או שתשתפי אותי, ואני אהיה איתך בבעסה, או שנדחה את השיחה למועד אחר, או שתצאי מזה לצורך העניין.

אני יודעת שאם אני אנסה לדובב אותה ולשאול מה העניין, יש סיכוי סביר שהיא תענה. אבל חורה לי שהיא לא באה ומדברת בעצמה. לעזאזל, אנחנו חברות כבר 10 שנים. כל מיני אנשים שהיו חברים שלה פחות שנים, והתנהגו אליה ממש מגעיל, היא סירבה לנתק איתם קשר בטענה שהם חברים ועם חברים לא מנתקים קשר. חברה אחרת שלה שיקרה לה ופגעה בה, (הן היו חברות הרבה פחות זמן מאיתנו), והיא עשתה מאמצים עצומים ליישר איתה את ההדורים, היא יזמה שיחות, היא כתבה לה מכתבים. ואיתי - כלום. ואם זה באמת בגלל שדעתי על הדייט הנוכחי שלה שונה משלה, אני באמת לא מבינה. זה כל כך מעליב.

תיכף יוצאים לארוחת ערב עם ההורים המאמצים. איזה התרגשות!

שבוע שקט וכיפי לכולם.

פארה.

נכתב על ידי פארה ווי, 16/4/2005 10:55
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_way ב-17/4/2005 00:09

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה