רביה, אמונה ותקשורת המונים.

עוד פחות משבועיים הבחינות, מרוכזות כל שלושתן על שלושה ימי עבודה. יש ים חומר, צריך לשבת, לקרוא, לשנן, לתרגל, והנה אני - כותבת פוסט.

לאחרונה, אני רוצה משהו שלא כל כך רציתי בעבר. ובעוצמה שלא רציתי בעבר.

אני רוצה ילדים.

אולי זו הבדידות (עדיין אין לי כאן חָבֵרה. יצאתי יום אחד לקניות יחד עם קלייר, היא הייתה מאד עסוקה עם הזאטוט שלה ובסוף התגלגלנו לשיחה על זה שהיא מאמינה במכות כחלק מחינוך. נושא מאד רגיש אצלי. והיא עוד גייסה את הברית הישנה להצדיק את הגישה הזו. לא רציתי לשמוע מה דעתה על משכב זכר),

אולי זה השעון הביולוגי (עשרים ושמונה עוד חודש וחצי. כשהייתי בת 23, לפני החתונה, אמרתי שבגיל 27 לכל המאוחר נתחיל להתרבות),

אולי כל האמהות הצעירות/נשים בהריון שיש כאן בכל פינה, וגם בארץ כל חברותי (חוץ מההיא שהפסיקה לדבר איתי, שחזרה לדבר איתי אבל מאד בלאקוניות) או בהריון או עם זאטוטים,

ואולי פשוט התייאשתי מזה שאני אי פעם אהיה אשת קריירה שמוצאת חן בעיני (הקריירה, כמובן), ואמהוּת נראית לי הדבר היחיד שאני אהנה ממנו לאורך זמן.

איך שלא יהיה, צריך לחכות לפחות עוד שנה עד שנתחיל ב.. המ... הליכים, כי ללדת באמצע התואר הבקושי-נסבל-גם-ככה הזה, יהיה צעד דבילי. שלא לדבר על זה עוד אין לנו מעמד של תושבים או משרה קבועה.

ביום שלישי התחלתי את החשיפה התקשורתית הגדולה שלי - צילמו אותי ועוד כמה סטודנטים "בינלאומיים" (יעני זרים) לסידרה קומית בסין. מיליארד צופים - אפילו באמריקן איידול אין להם כזה קיק-סטארט!

היה כיף - מסתבר שהמלהקת נורא רצתה שאני אופיע, אחרי שהיא ראתה את הצילומים מיום-כיף-בתחילת-השנה-לסטודנטים-הבין-לאומיים. ואם לוקחים בחשבון את כל השבדיות הבלונדיניות וארוכות הרגליים שהיו שם (טוב, בסדר, רק אחת) אז זו מחמאה גדולה (או שסתם יש לה טעם גרוע).

(סיטואציה: כולנו תוקעים את הכיבוד שהכינו בשבילנו, מקשקשים על חיינו באוסטרליה, מחכים שהצלם יגיע)

שרי (צוות ההפקה): "תשמעו, כשהצלם יגיע, פשוט תמשיכו את מה שאתם עושים, זה נראה מצויין."

בריאן (קניה): "עכשיו הרסת את זה, עכשיו אנחנו מרגישים שמתבוננים בנו, ולא נוכל לדבר."

אני: "מותק, צריך הרבה יותר מצלם כדי להשתיק אותי."

הלן היא אחת מהחברות בקהילה הבאפטיסטית הזכורה לטוב. היא מעולם לא יצאה מגבולות אוסטרליה אבל פגשה ישראלית אחת בסידני. יש לה שני בנים: ישראל ובועז. ישראל בן 11, והיא רוצה להכין לו איזה טקס בר מצווה. לשם כך הוזעקנו אנחנו, שני יהודים כשרים, לתת רעיונות על הכנסת בן אחת עשרה באפטיסטי בברית המצווה של ישו אחינו.

ארוחת ערב, ההורים של הלן ודון, בעלה, מסביב לשולחן.

אמא של הלן: "אתם יודעים, קנינו את הבית שליד הבית הזה."

אני: "איזה יופי, אז תהיו שכנים!"

אמא של הלן: "זה היה רעיון של דון."

דון: "טוב, לא חשבתי שתקחו אותי ברצינות."

אמא של הלן היא נוצריה אדוקה.

אמא של הלן, לגבי: "אתה מאמין באלוהים?"

גבי: "לא."

אמא של הלן: "כל חיי חיכיתי לפגוש אדם יהודי, והנה אתה אפילו לא מאמין!"

אני: "לא נורא אמא של הלן, בפעם הבאה נביא לך רבי."

הויכוח בין גבי לאמא של הלן מתלהט.

הלן מכינה תה בצד, ואומרת לי:

"אמא שלי קצת 'אינטנס'. אתם לא חייבים להמשיך איתה בויכוח אם אתם לא רוצים."

אני: "אה, שטויות - ויכוחים זה הספורט הלאומי שלנו, גבי צריך להשאר בכושר."

עוד מישהו שמח בשביל קארי אנדרווד על שהיא ניצחה?