Leave Fucking Fish

נתקעה לי השורה הזאת מתוך "מזרח הוא מזרח" (יעני East is East), שהאבא אומר לבן הסטודנט לאומנות כשהוא שולח אותו ללבוש ת'חליפה שהוא קנה לו במיוחד. לא משנה, סרט שווה, תראו.

במיוחד אם אתם מהגרים.

(כן, עדי, אני מתכוונת אלייך)

זה סרט שמציג בצורה קיצונית את פער הדורות כשאחד מהם היגר והשני דור ראשון בארץ המהוגרת. תאמינו לי אני יודעת על מה אני מדברת, אני בת של מהגרים. הילדים מאמצים להם נורמות שלא הייתם מאמינים, ולא חשוב כמה נאורים ופתוחים נראה לכם שאתם. למשל, הגברים פה לא רוצים להתחתן. הם יגורו עם אותה אישה עשר שנים, הם יביאו לעולם ויגדלו ארבעה ילדים, אבל הם לא יתחתנו. למה? לא רוצים להיכנס למחויבות.

(אה, וילד זה משהו שאין בעיה פשוט לקום וללכת ממנו, אם נמאס?)

או למשל, אורך חיים קביל לחלוטין בעינהם זה לקבל דמי אבטלה ולבלות את הימים בגלישת גלים בין מדוזות קטלניות וכרישים רעבים. או שזה בסדר להיכנס להריון בגיל חמש עשרה וללדת ולחיות על חשבון המדינה (לא המון כסף, אבל אם את גרה אצל ההורים או אצל החבר השיכור אז מסתדרים).

או, שזה בסדר להתחתן עם מוסלמי.

סתם, דברים שיכולים לקרות. ונאורה ופתוחה וסבלנית לאחרים ככל שאהיה, סתם דוגמיות לדברים שאני לא אקבל בשמחה במשפחתי, שתחיה.

האוניברסיטה שלי פרסמה מערכת שעות לסמסטר הבא, בהשראת הגבינה השוויצרית המצויה: "ימין ושמאל, רק חור וחור". אי אפשר לשלב עבודה או זמן לשיעורי בית עם כל הברדק הזה. בהתאם למיטב האישיות האוסטרלית, המערכת היתה אמורה להתפרסם ב 24 ליוני, שבועיים לפני תחילת הלימודים. כמובן שב 23 הודיעו על דחיית מועד הפירסום, ל 27. (אני מניאקית מדובללת ריסים אם איזה אוזי עבד על הטבלה בסופ"ש של הדחיה. אז למה זה היה טוב?)

ב 27 התפרסמה הטבלה, ללא מועד לקורס אחד שאני חייבת לקחת בסמסטר הזה. התקשרתי לאחראית הטבלה, והיא אמרה שהיא תבדוק, אבל כעקרון, מה שלא מופיע, לא מוצע.

בצר לי, התקשרתי לאחד המרצים, שירשה לי לקחת את הקורס שלו, בלי הקורס ההוא, שהוא דרישה מקדימה.

אמר המרצה: "לא".

אמרתי: "אבל מה אני אעשה?! הקורס לא מוצע! אני חייבת לקחת איזשהו קורס, וזה היה הכי פחות חורי שאפשר!"

הזדעזע המרצה: "מה?! לא מוצע?! הקורס?! לא יכול להיות!! הא! הא! הכיצד! אני אחזור אלייך תיכף. טווווווווּ"

אחרי כמה דקות חזר אלי, עם הצהרה משכנעת שהקורס מוצע ולא נכלל בטבלה בגלל טעות מצערת (מה זה מצערת, שוברת לב). "מחר תהיה לי תשובה. את רוצה שאני אתקשר אלייך מחר?" שאל המרצה.

"עזוב", אמרתי לו, "מחר אני בקמפוס (מה זה בקמפוס, אני בעבודה, עם אוזניות על הראש ומקלדת בידיים) אני אתקשר אליך."

אכן, התקשרתי. "שתי דקות אני אצלך" אמר המרצה, ולמרבה הפלא הוא אכן בא תוך עשר דקות.

"תראי", אמר המרצה, "היתה תקלה קלה, אנחנו מנסים לארגן את השעה של הקורס. אנחנו עובדים מאד קשה", הוא ייצב את קסדת האופנוע שלו על דלפק הכניסה, "שהשיעור יתקיים בקמפוס הזה ולא בשני."

גנחתי ביאוש. ברור, הם ישימו את השיעור בצמוד לאחד האחרים, רק בקמפוס בצד השני של העיר, כדי שלא נוכל להגיע לשם. "מי המרצה?" התעניינתי בנימוס.

"סקוט באקסטר", הבריש המרצה את ג'קט העור האדום שלו, ואני גילגלתי עיניים וקיוויתי שתאונה קוסמית תהפוך את הדרכון שלי לאוסטרלי.

"את מכירה אותו?" שאל המרצה בתום לב של אופנוענים בגיל העמידה, והשנורקל נפל לו מהמזוודת ג'ימס בונד.

"כן", אמרתי, "הוא העביר לי קורס בסמסטר הקודם."

"טוב", אמר המרצה, והידק את חבל הבאנג'י שלו סביב מותניו, "את היית אחת הבודדות שהצליחו בקורס הזה."

אני הצמדתי גבותי בחשדנות של יוצאת ישראל. "מניין אתה יודע? הציונים עוד לא פורסמו."

המרצה דמם לרגע, עד שהבין שעשה פה שגיאה טקטית, ואז התוודה: "שאלתי עלייך. את אחת הטובות שלנו בתוכנית, וסקוט אמר שהתמדת במעורבות בקורס..."

לפני שזה ישמע שחצני מדי, לא עברתי את השמונים בקורס הזה. אף אחד לא. צד חיובי - לא נכשלתי. צד חיובי בפוטנציה - יכול להיות שיעשו פאקטור. צד שלילי - עכשיו יש ציפיות. ואני, מה שהתכוונתי לעשות מכאן ולהבא (שהרי סיכויי המילגה אפסו כי פספסתי בחינה אחת) זה לעבור, ולעבור בלבד.

אה, וואט דה הל. מה איכפת לי ציפיות. ציפיות זה לכריות. אני אראה להם, אני אוציא שישים בהכל!!! איי אם אה לייזי בם, היר מי רור!

דיברתי אתמול עם אלה, היא נשמעת זוועה. אני צריכה בהזדמנות להגיד לה שאבא שלנו אהב אותה מאד והיה גאה בה מאד. לא יזיק.

אתמול באה לבקר עוד חברת כנסיה, עם פרחים והכל, לנחם אותי באבלי. נראיתי זוועה כנדרש, יען כי תם החורף ואני הצטננתי בהתאמה. הנרות עדיין דולקים.

מחר יש ערב תה לנשים בלבד אצל ראש העיר. לא בא לי ללכת, נראה לי אני אבריז.

אה, והביולוגי הביע צער על האובדן, והעיר שזה: "מוזר שאת קוראת לו אבא."

כן, זה מה שמוזר.

שאלה שרק יהודי יכול לשאול:

אתמול בשיחה עם ההיא מהכנסיה, היא דיברה על ישו והאמונה שהוא היה התגלמות האלוהים.

גבי הדתל"ש: "ולמי הוא התפלל?"