אוסטרליה - הצד האפל

חושך, לילה. כולם ישנים (אוקיי, כולם רואים טלוויזיה או משחקים במחשב). רק שמשון ויובב...

לא, זה מפוסט אחר.

דפיקות דלת, לא זהירוֹת. לא רציתי לפתוח.

גבי הלך לדלת, אני התחבאתי בחדר. שמעתי אותו מברך לשלום בחביבות את השכן שלנו, בעלה של השכנה המקסימה שלוקחת אותי לקניות. יצאתי לראות מה העניין, בשעות כאלו (שמונה?) לא נוחתים אצל מישהו בלי תיאום אלא אם כן יש סיבה טובה.

השכן נראה עליז באופן קיצוני, ועם כוס ביד.

הוא שפך קצת בירה על קסלר, הכלב היותר גדול שלנו. קסלר הבין שבנוזלים עסקינן והלך להתחבא מתחת למיטה.

הבנתי שהוא שיכור. הלכתי לחדר והתקשרתי לאישתו. היא אמרה שהיא תבוא מיד.

היא באה וגבי היה עדיין נחמד אליו, הקשיב לכל הקשקושים שלו, הציע לו קפה.

לקח להם כמה דקות ארוכות לסלק אותו. היה קטע שהוא בא להפרד ממני ועמד לידי וכולם היו בסלון.

אני לא אוהבת גברים שיכורים. ליולדתי היה חבר אחד כזה, חבר נפש. הוא התארח אצלנו. היא היתה בעבודה. אני הייתי בת שמונה.

הוא הלך ולקח לי זמן להרגע. טחנתי בראש מה אפשר לעשות בפעם הבאה, מבחוץ דרך החלון שמעתי אותם רבים, יותר נכון אותו מדבר בקול של שיכורים ואותה בקול נוזף. ריחמתי עליה נורא. אני יודעת שכל אחד עושה את הבחירות שלו וכל אחד בוחר את השיעורים שלו אבל אולי היא לא יודעת איך ללמוד את השיעור הזה, אולי היא לא מבינה שזה משהו שצריך לעקור.

חשבתי איך אפשר לעקור, כל החברים שלו שותים גם.

חשבתי על זה שבנות שנביא לעולם בוודאי ימצאו את עצמן בנות זוג של ילדי מהגרים אחרים, מן הסתם אסייאתיים, אם הן יבחרו שלא להכניס את תרבות ההשתכרות הביתה. לא שזה רע, להיפך. הילדים ה"מעורבים" שראיתי עד כה יפיפיים.

שמעתי את המנוע של הרכב נדלק, חשבתי על כל הפעמים שאנחנו רוכבים על אופניים על הכביש, כמו שלימדו אותנו בזהירות בדרכים. חשבתי שעדיף לרכב על מדרכות, כמו שאני רואה את כל האוזים עושים. גבי אומר שהחברים שלו בעבודה מספרים שהם משתכרים כל סופ"ש, והם נוהגים. אין להם בעיה עם זה. הם לא חושבים שזה משהו בעייתי.

אני מרחמת עליה, יש להם שני ילדים וההורים שלה לא משתגעים עליו. אין לה הרבה תמיכה.

אני לא יודעת מה אפשר לעשות, אם רוצים.זה כל כך חלק מהתרבות כאן, זה לא משהו חריג. אני לא ראיתי את זה בישראל, גרתי בשכונה - מהגרועות שיש. המשחק החביב עלינו היה "מי מוצא יותר באנגים בשיחים", מזרק היה שווה שלושה באנגים. ואף פעם לא ראיתי שיכורים או מסוממים, הם אף פעם לא דפקו לי בדלת.

חוץ מהחבר ההוא של יולדתי.

רציתי להגיד לה, כשאני אראה אותה, שאם היא רוצה לעשות משהו בעניין אנחנו כאן בשבילה. לדבר עם היועצת באוניברסיטה. לשאול מה עושים.

רוב הסיכויים שהיא לא תרצה לעשות כלום. לא כולם כמוני, מנסים לפתור בעיות מיד ומהשורש. אולי זה משהו שדוחה אנשים ממני, אני מצפה מהם לעשות כך וזה מפעיל עליהם לחץ.

אני הולכת ללמוד.