דברים שרואים משם

עכשיו

ימים עמוסים בשטויות עוברים עלי, אני משננת לעצמי כמה פעמים ביום שאני בתהליך להשיג את התושבות הנכספת וזה המחיר. זה לא מקל הרבה, אבל מחזיר אותי לתלם.

זו תקופת עבודות ההגשה, יש שתיים כאלו בסמסטר הזה. עכשיו הראשונה. אז חוץ מהזמן שצריך להשקיע בלקרוא את כל החומר השוטף אני גם צריכה להתעסק בלכתוב את שיטת הפעולה של הטלפון וחבר מרעיו. זה לא קשה, סתם גוזל זמן ומרגיש מיותר לחלוטין.

הביולוגי ואני החלפנו כבר קרוב לעשרה מיילים, והוא לא עצבן אותי אפילו פעם אחת. מדובר בהישג מרשים בכל קנה מידה.

קידמו את גבי סוף סוף, ומחר נדע אם גם העלו את המשכורת בהתאם. אם כן, מדובר בעלייה משמעותית ברמת החיים.אולי אפילו נקנה שואב אבק, ונילחם בשערות של הכלבים ביעילות. ומטחנת בשר, כדי להכין פלאפל נורמלי. ומעבד מזון / בלנדר, מה זאת אומרת בשביל מה?!

הפסקתי כל סוג של פעילות גופנית, אפילו לריקודים אני כבר לא הולכת כי הטרמפ שלי עזבה. אני כן מקפידה על מה אני אוכלת, לרוב. ככה שיש תקווה לקיץ המתקרב.

והנה תמונה של קקדו שחור:

הם נשמעים כמו פילים מעופפים, והאמונה המקומית אומרת שכמספר הקקדו על העץ בגינה, מספר הימים על לבוא הגשם. אם כן, אמרו לי אתם, מתי לקחת מטריה?

(יש להם כתמים אדומים משגעים על הזנב, ורואים אותם רק שהם עפים. כמובן שהמצלמה הזו לא הצליחה לתפוס את זה.)

חוצמזה, העירו לי בעבודה שאני מתווכחת הרבה. אחד מהחבר'ה שאני יותר מחבבת ואפשר גם לדבר איתו. יצאה מזה שיחה ארוכה אבל לא כל כך לעניין. אז אני וכחנית. לכל אחד יש את הדפקטים שלו. לאחרונה אין לי כוח להתרגש מאנשים שאני לא מוצאת חן בעיניהם. אולי זה דבר טוב.

ובכלל יחסית לעמנו, אני מקרה קל. חכו חכו עד שיפול עליהם יהודי אמיתי. אז נראה אותם.

חמתי, שלרוב אני בקשר טוב מאד איתה, חזרה מחו"ל שבועיים אחרי שאבא שלי נפטר. לא שמעתי ממנה מילת תנחומים אחת. ומדובר באישה שאין לה בעיה להתבטא, שלא פוחדת משכול, ושיודעת מה נהוג ומה לא. וגם מזה אין לי כוח להתרגש. סימנתי לי מינוס.

גבי התחיל דיאטה, הוא העלה חזרה את רוב 20 הק"ג שהוא הוריד לפני נישואינו, ונבהל נורא. אני מודה שלי אישית זה לא כל כך מפריע. הוא לא פחות מושך בעיני. אבל זה מפריע לו, ואני תומכת. זה אומר שהוא נרגן יותר בימים אלו, ואתמול צחקתי עליו מלא, כי הוא לא זכר את שם המשפחה של אחותו (היא התחתנה לפני כמה שנים). אבל אין לזה משמעות, גבי לא זוכר הרבה דברים.

זהו, נשמע עגמומי משהו. אולי זה היעדר הכוח, שנשאב לתוך המטלות כמו למרכז של גלקסיה, אולי זה עודף הזמן שאני מבלה בישיבה לא ארגונומית ומזיקה לגב. מחר אני אלך לכירופרקט ונראה אם זה ישתפר.

נכתב על ידי פארה ווי, 4/8/2005 08:33, בקטגוריות סתם יום של חול
11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של צבון ב-27/12/2006 02:54

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה