קיבוץ גלויות על החוף

פול הזמין אותנו להתארח אצלו. מרחק חצי שעה נסעה, ואין לנו אוטו. אוטובוסים? חה חה חה. הפתרון: הוזמן גם קרלוס המרוכב.

קולינאריה

קרלוס הקולומביאני הביא רום-קולה תוצרת באנדרברג, עיר חוף אוזית שמייצרת, ניחשתם נכונה, רום. טעים ולא נורא משכר. קרלוס נמצא בעיירה כבר שנתיים (!!) ולמרות שכל הבחורות עושות לו עיניים, הוא מרגיש דיי בודד. הוא אומר שהאוסטרלים נחמדים אבל לא פתוחים, לא מזדרזים להתקרב. אני אומרת שזה נכון למדי אבל גם קרלוס לא בדיוק פורש זרועותיו וחושף את נפשו לרווחה.

פול נשוי לנאט התאילנדית כבר מלא שנים, והוא זה שמצא לי את העבודה בעצם. יש להם גם זאטוט קטן וקצת משונה, והם גרים בשכירות בפרבר חוף, שם כל חלקה היא בגודל דונם אבל לאורך, וכל הבתים צמודים אחד לשני משל היו סלאם, או שכונת קוטג'ים יוקרתית בארץ. מצד שני לים הולכים ברגל ורוב הזמן יש שקט, כי זה לא על כביש ראשי.

אז נאט, האישה התאילנדית, הכינה אוכל, ואני לבקשת הקהל הבאתי - באופן חד פעמי ויוצא דופן - חומוס. נאט הכינה כנפי עוף צלויות ברוטב תאילנדי (נחמד), בקר ותפ"א ברוטב חלב קוקוס וליים (משונה, אם כי טעים), רצועות בקר בטיגון ערבוב (שגרתי) ואורז (לבן).  אחרי שתקענו עד אפס מקום, יצאנו לטייל אל החוף. היתה שעת שפל ושקענו בחול עם כל צעד - מה שכמובן גרר בדיחות על כמה אכלנו. טיפסנו על צוק כדי להסתכל באיים שעל קו החוף ואיך צבעי השקיעה משתקפים במים, וגילינו משהו על מקומות מרוחקים - יש בהם הרבה הרבה יותר יתושים.

קרלוס ונאט דיברו על השותף של קרלוס כמה פעמים, מסתבר שגם הוא תאילנדי. אחרי שהשמש שקעה וצפינו בלהקות עטלפי הפירות שמילאו את השמיים (מאד דרקולאי), אמר קרלוס שהוא רוצה לחזור הביתה כי יש ל"בוי-פרינד" של ה"רומייט" שלו מסיבה.

שאלתי, בוי-פרנד בוי-פרנד, או בוי-פרנד בוי פרנד?

ענה קרלוס "בוי פרנד בוי פרנד".

וואו, אמרתי לקרלוס, מאד מרשים. כל הדרום-אמריקאים שאני פגשתי היו ממש הומופובים. זה מאד יפה שאתה לא.

הרומייט שלי היא היא, אמר קרלוס. יש לי שניים.

גלופ.

היתושים כמובן אכלו את גבי עד דק. כשחזרנו לבית של פול ונאט ביקשתי ממנה משהו נגד עקיצות, מתוך היכרות עם כושר הסיבולת של גבי.

עוד עניין קטן, לגבי יש נטיה לעקשנות שיכולה להרשים אתון מקראית.

נאט הביאה נוזל קלומיין לבנבן. גבי מייד סירב להשתמש בו. "לא צריך", הוא אמר מבעד לרעש הקירצופים שלו.

התרגזתי.

איזה עקשן! איזה עקשן! תשים את התכשיר המזורגג כבר ותפסיק להתגרד כמו עמוד שווארמה במחנה יהודה!

לא רוצה, אמר גבי, זה ישאיר עלי סימנים לבנים.

אה, ועכשיו אתה שחור?!

מסיבות מובנות, לא הבאנו איתנו את כל צעצועי הסקס שלנו במזוודות ("את מוכנה לפתוח בבקשה את המזוודה? רואים בשיקוף עצם גלילי... אהה... לא חשוב") ונאלצנו לקנות חדשים. בעיירה יש חנות סקס, כמובן באמצע הרחוב הראשי - כדי שכולם יוכלו לראות לאן את נכנסת ועם כמה שקיות יצאת. כרטיס אשראי הבנק לא אישר, ככה שאי אפשר להזמין באינטרנט, לנו ולא נותרה ברירה אלא ללכת לעשות שופינג.

אוף, רטן גבי, רק חסר לי עכשיו לפגוש שם חבר'ה מהעבודה.

לפי הסיפורים שלך על החבר'ה מהעבודה, אמרתי לו, הם לא משקיעים עד כדי כך בחיי המין שלהם. אם הם רוצים שיפור הם פשוט שותים עוד בירה.

נכנסנו וחיפשנו דולפין (רוטט תוך-כדי ומרטיט גם את שלו וגם את שלה), שמן מתוק וחם (ומתחמם עוד יותר כשנושפים עליו) ואולי גם כדורים-על-חוט (כמובן לא חוט אמיתי, לשחרור נקודת הג'י הגברית, אבל אפשר גם לנשית). היו שם צעצועים מצויינים - הכי מצחיק היה המשרוקית בצורת פוסי (מתנה אידיאלית למורה לספורט) - היה מבחר גדול ואיכותי, וכמובן גם פריטים אבסורדיים כמו דילדו באורך מטר וקוטר של קנה של טנק. המוכרת היתה אדיבה, סימפטית ועם הרבה ידע, וכשגבי הלך לחפש לו חוברת ואולי גם קלטות נכנסה חבורה גברית מיוזעת.

"מה אמרתי לך?" הוא אמר כשיצאנו עמוסים שקיות חומות אטומות, "עכשיו יעשו לי את המוות בעבודה!"

(כשגבי שאל אותם איפה אפשר להשיג בלונים להכנת השלט ליומולדת, אמרו לו: "מי קונה לאישה בלונים ליומולדת? קונים משהו מחנות סקס!" ואני בתגובה: "ולא שאלת אותם איפה לעזאזל יש פה חנות סקס?!")

קניתי גם מתנה לאמא המאמצת, אבל בחנות בגדים. חליפה שהיתה ממש ממש זולה ולכן אם לא ימצא חן בעיניה, לא נורא.

וכמובטח, תמונה ייצוגית מהיריד הבינ"ל: פינת ליטוף אוסטרלית.