דברים שרואים משם

הצלחות

איך הצלחתי לקצר את התקופה הסטודנטיאלית.

ההודים בישרו לי שחוקי ההגירה השתנו, אבל לא האמנתי להם עד שהם הראו לי מייל כתוב מידי אחראית הסטודנטים הבינ"ל.

לפי המייל, בעבר נדרשנו ללמוד שנתיים לפחות באוז כדי להיות זכאים להגיש בקשה לתושבות, והתקופה קוצצה לשישה עשר חודשים.

למי אכפת מכמה חודשים תשאלו, ואני אגיד לכם "לי". למה?

- כשנגמור את התואר, לא נצטרך לשלם שכר לימוד (12000$ בשנה. וזה נמוך יחסית!)

- לא יהיו לי מגבלות על שעות עבודה (ואני כולי תשוקה לעבוד 80 שעות בשבוע. אבל זה העקרון).

- לא יהיו הגבלות על לימודים לגבי (השואף להיות נגר מדופלם / חשמלאי מוסמך / מכונאי רכב מיומן)

- נוכל לעבור דירה אם נרצה, למקום שבו יש ישראלים.

- נוכל לקנות אוטו (כי יהיה לי זמן לחפש).

יופי, מגניב. רק מה, כאמור, האונ' שלי לא הציעה קורסים בסמסטר קיץ, שבעזרתו אפשר היה לקצר את התקופה. כך התקשרתי שוב לאחראית הסטוד' הבינ"ל, ושאלתי מה נהיה. היא אמרה:

"אנחנו עובדים על זה".

נו, אם עובדים על זה ולא עלי מה טוב.

כעבור יומיים התקשרתי שוב. "הרשימה אצל דניאל", היא אמרה לי, "אבל דניאל בחופשה. היא תחזור בעוד שבוע. נולד לה תינוק!"

"אה, מזל טוב."

"כן... אם את רוצה את יכולה לדבר עם ג'נט, כי דניאל קיבלה את הרשימה מג'נט".

"אוקיי".

"ואם את רוצה לראות את התינוק..."

"הי! מה זה שם? זה לא קנגורו?"

"איפה?"

"אוקיי, חייבת לרוץ!"

(ממש בא לי להסתכל בתינוקות של אחרים כשאני בעוצר ילודה עד אחרי התושבות)

"שלום ג'נט".

"שלום".

"יש לך את רשימת הקורסים המוצעים בקיץ?"

"כן... <קורסים שאני עושה ברגעים אלו ממש>"

"אלו קורסים שאני עושה ברגעים אלו ממש!"

"כן...אין הרבה דרישה מהשנה שלך."

"מה?!?"

"בכל מקרה זו הוראה ישירה מגרג ויינמן."

טלפון לגרג ויינמן.

"היי, זאת פארה, ההיא מישראל...."

"היי מה שלומך!"

"בסדר... תגיד מה עם הקורסים?"

"אילו את רוצה?"

"אלו שעוד לא עשיתי."

"בסדר, אבל אילו מהם?"

"האמת?"

"כן"

"ממש לא אכפת לי."

"הא הא הא הא!"

"מצידי רק לגמור את התואר הזה".

"הא הא הא הא!"

"כן."

"את יודעת אם יש עוד סטודנטים שמרגישים כמוך?"

"אהמ... כולם?"

"אוקיי, תשיגי לי רשימת שמות ואני אעשה כמיטב יכולתי".

הרשימה הושגה.

פורסם מייל: אחה"צ חינם לסטודנטים הבינ"ל. מתי? כשיש לי שיעור.

באמצע השיעור הברזנו אני והמתרגלת לאחה"צ. בחולצה כחולה עמד שם גרג.

"אה, פארה! מה שלומך! תשמעי, חדשות לא טובות... השגנו קורסים אבל ההרשמה נסגרה".

"אההה... לא נכון..."

"לא, סתם צחקתי. הנה הרשימה:"

<כל הקורסים שרציתי ועוד כמה>

"איזה יופי!"

"את מרוצה?"

"מרוצה?! זה מדהים! זה מעולה! המון תודה!"

"יש עוד משהו שאני יכול לעזור?"

"יש קורסים שרציתי לקחת אבל הם לא מוצעים כאן. אלה של ניהול מערכות בריאות".

"המרצה שלהם חייבת לי, אז היא תלמד אותך."

"בקצב הזה גם אני חייבת לך..."

"הא הא הא הא! תודה שסידרת לי את הבעיה עם המחשב אגב."

כנות

שין ידידתי הסינית: "פארה! שלום! מה שלומך!"

אני: "בסדר שין, מה איתך?"

שין: "עסוקה... עסוקה מאד... תגידי את בהריון?"

אני בטוחה שיש חוק נגד זה, זו מדינה תרבותית!

הערכה עצמית

"אני מאד אוהבת אותך, אתה יודע?"

"באמת?"

"באמת".

"איזה מוזרה את".

פיטר תיקן את המזגן השבוק באחד החדרים, ולא דקה אחת מוקדם מדי - עשרים ותשע מעלות אנד קאונטינג.

כשנגיע לארבעים וחמש אני מאמינה שגם נדליק אותו.

תודות לכל המעודדים מהפוסט המיואש הקודם. זה מאד עזר.

נכתב על ידי פארה ווי, 15/9/2005 13:07, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
16 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 3 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של שצה ב-17/9/2005 00:56

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה