בר קבועים קבע אותי
ספר לחבריך
הפורום ישר לכאן דף כניסה |
||
|
10/2005
גבי שלי עובד במפעל פרות. אם אתם צמחונים, אגיד לכם שהודים שלומדים איתי גם הם עובדים במפעל, אבל מסרבים להשתתף בהריגה, כמו גם גבי. אבל לא בזה התכוונתי לעסוק הפעם. (הערה: שווה לפתוח את הלינקים שאינם "קרדיט") את יום העבודה שלו גבי מתחיל מוקדם מאד. הוא מתעורר לפני חמש בבוקר, אוכל משהו ונוסע לדרכו באופניים. מתוקף היותי קלת-שינה, ולמעשה מאותגרת-הירדמות, לרוב הקימה שלו כופה גם את הקימה שלי. זה לא כל כך מפריע לי, אני אוהבת את הבוקר ולומדת בבוקר הרבה יותר טוב מאשר בשאר שעות היום. לאחרונה גלישות בישראבלוג קצת מאטות את הקצב, אבל עדיין הבוקר יותר יעיל. ככה שעם בוקר, כהשמש עדיין מתחבאת מאחורי ההרים, אני קמה אל שולחני לעסוק בענייני. את ענייני מלווה שירת הציפורים. על התוכים כבר סיפרתי לכם ושמתי גם תמונה. הסוג המצולם כאן הוא הכחול, יש גם סוג ירוק. האמת, בשלב הזה נמאס לי מהתוכים. הם כל הזמן צורחים ואי אפשר לשמוע כלום, הם לא עומדים על העצים בפוזות שנוח לצלם אותם, והם משתכרים מהצוף של הפרחים ומתנגשים בחלונות. חוץ מהתוכים, שדווקא לוקח להם זמן להתעורר, יש את המאג-פאי.(Magpie). (קרדיט) המאגפאי הוא ציפור בערך בגודל של עורב, ואל תתנו למראה השגרתי לבלבל אתכם:הקטע איתו הוא איך שהוא שר. כאן אפשר לשמוע אותו, ואפשר גם כאן, וכאן יש להקה. בימים הראשונים-ראשונים, כשגרנו באכסנית תיירים ועוד ניסיתי להתגבר על הכאבים בחזה מהצינון שהסתבך בטיסה, על הלחץ מזה שעברתי ליבשת חדשה ואין לי רשת בטחון, ועל הג'ט לג, כמעט כל בוקר הייתי מתעוררת בסביבות שלוש, ומקשיבה למאגפאי. הוא היה עומד על חוט חשמל וטועם את הצלילים. בודק מה הוא הולך לשיר היום. מרגע שהוא היה מחליט, זה היה השיר שלו באותו יום. אליה וקוץ בה, למאגפאי יש נטיות טריטוריאליות חזקות בתקופת הקינון והוא תוקף. אני הותקפתי פעם אחת - הוא הסתפק ברעש חזק ולא נגע בי. גבי מותקף כל בוקר בדרך לעבודה. ילדים, שדרכם לבית הספר חוצה את שטחו של מאגפאי, חובשים קופסאות גלידה על הראש. אפשר גם לצייר עיניים או להרכיב משקפי שמש הפוכים, כי המאגפאי תמיד יתקיף מאחור. חוץ מהמאגפאי, יש גם אמונה טפלה לגבי הקוקאבארה (Kookabara). (קרדיט) קוקאבארה היא בערך בגודל של עורבני, ויש גם דמיון. אם, כשאת עוברת ליד עץ שיש עליו קוקאבארות, הן מתחילות לצחוק עלייך, סימן שאת בהריון. קאקדו לבן (הגבינה של ארילו (קרדיט) להורים המאמצים יש אחד והוא אומר כמה מילים אוסטרליות. לפעמים קאקדו פראיים מתיישבים ליד הכלוב שלו והם צורחים אחד על השני. על קאקדו שחור כבר כתבתי. מאד יפות אבל לא עושות קולות מעניינים הן הגאלה (Galah). (קרדיט) הן בערך בגודל של יונה שמנה. בדרך לאוניברסיטה יש כמה מקומות שהן רועות בו. כן, הן רועות. ויש כאן גם איביס (Ibis). (קרדיט) זו בעצם חסידה אוסטרלית. גבי שונא אותן, הוא אומר שהן נראות כמו הציפורים של השטן. לי היו כמה מקרים שראיתי פסלי-גינה מוצלחים בדמותן, עד שהפסלים עפו לדרכם. כאן יש את הקולות של כל ציפורי אוסטרליה, למי שמתעניין, וכאן יש גם קולות של צפרדעים. קפיצה קטנה לחו"ל.
את פרוייקט הילודה החלטתי לדחות עד לסיום הלימודים. השקעתי כל כך הרבה זמן, וכסף ואנרגיה, בלמצוא לי מקום שאין בו לחץ. מטבעי אני אדם לחוץ (מטבעי? מטבע החוויות שעברו עלי בילדותי ונעורי? לא יודעת, לא משנה) והלחץ הסביבתי בישראל רק עשה את זה יותר גרוע. הרגיעה כאן מחלחלת אלי לאט לאט. מה הטעם להרוס את כל זה, להפוך את תקופת ההריון - שיכולה להיות תקופה מקסימה ושליווה - לתקופה של לחץ סביב "האם נקבל את התושבות לפני שהתינוק יצא"? בנתיים אני לוקחת חומצה פולית ואוכלת תרד, אבל עדיין על גלולות, לכל מקרה. בסוף הסמסטר הבא נעבור לאמצעי מניעה פיזיים, כדי לנקות את הגוף שלי סופית מהורמונים. כל כך הרבה שנים השקעתי בלהפוך לאדם פחות לחוץ שיוכל להיות אמא-לא לחוצה, טפשי להרוס את כל זה רק בשביל כמה חודשים שלא משנים שום דבר.
ההורים של גבי שלחו לי, לבקשתי, מדבקות למקלדת (עד עכשיו כתבתי על המקשים וזה נמחק לי תוך שבוע. מייאש). כצ'ופר הם הוסיפו גם Hub לכל תוספות הUSB שלי, אבל לא כתבו איזה פתק. זה ממש חבל. אני יודעת שזה כיף ששולחים מתנות, ואני אמורה להגיד תודה והכל, אבל פתק. קטן. "היי גבי ופארה, מתגעגעים אליכם, מקווים לשמוע מכם בקרוב", משהו כזה.
עוד שבוע הבחינות. לא אכפת לי. שייגמר כבר.
שיעור אחרון בתקשורת, המרצה לא הגיע, המתרגל ממלא את מקומו. סטודנט הודי: "אתה חושב שמייק, המרצה, יסכים אם נכתוב לו כך וכך?" מתרגל: "מייק, ככל הנראה, לא יהיה עמנו בסמסטר הבא". אני: "אתה מתכוון להרוג אותו?" 46 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע תגובה אחרונה של פארה ווי ב-10/10/2005 23:24 ![]() 31,186
|
מי אני: פארה ווי
שנות שמש: 48 סמס לי חדל סמסת RSS (הסבר)
מה היה פה קודם: חיפוש טקסט בקטעים: מוטבעת: « ישראלים בחו"ל » ± « נשים חזקות » ± איפה הייתי ומה עשיתי איטליה - התחלה וסיוט אנגליה - זמן אבא גרמניה אחרת ארץ הפלאות זו ילדותי סליחה, ש"ע גיל חמש בחלומי חזרתי פוסטלגיה משפחה לא בוחרים אבות אמא (1) אמא (2) חותנת סבים גבי ואני - מההתחלה גבי ואני מההתחלה מכתב אהבה הסוף סידני אוסטרליה שלי ויזה שופינג אוסטרלי רגישות חברתית בדיחה ביקורת דירה ראיון עבודה קרוקודילים מורשת על חוף הים טוב מראה עיניים יריד חקלאי דלעות בית וגן (1) קאקדו שחורים קיבוץ תרבויות בית וגן (2) בית וגן (3) ציפורים פה פרוק רגליים כן כך נראית חנוכריסמס חמשת הסלעים פוסטונה עוד מבט קיבוץ תרבויות מי אני בשיר הנזקים הסמויים החרדה אני בראי עדי עדשה הקרואים שלי (מתעדכן מדי פעם) עדי - בחזרה מן הקור סשינקה - מתבגרת לתפארת חבצלת - שפיות מבדרת בימבילבוסטון - אור לגויים שרה הקודמת - מהממת שרה צלמת העמק (שצ"ה) קוראת מחשבות - ספרים וסימפטיה דודינקא - אביר על דוב לבן ערן - כנות והצלחה מרגלית צמרת חתולה במגפיים - אירוח חתולי ארילו - רואים, ומכאן CatMan - אוכל, קדימה אוכל סנורקה - חקלאית מעוצבת רון - אהבה ולמידה שארלי - כנות וחוכמה אמהוּת טובה דיה אמלש - בעולם אחר, בזמן הזה בן האין - מעניין אדם פשוט וירא שמיים סטימפי - ונדמה שישוב... ספרים רבותי מיכאל שלי נחל קופר וכי נחש ממית סיפור על אהבה וחושך תהליך שיקום אמא מחשבות אמא ומשמעות מכתב שאמא לא תקרא מזמן לא כתבתי שמחות וחגים חנוכה באיטליה סדר פסח באוז תכלה שנה וקללותיה רוששנה חנוקריסמס יום אוסטרליה דברים שאוכלים בחו"ל פיתות עושים ככה וככה מלוואח הרוב לא צריכים, אבל אני כן - מיונז חומוס אגדי (די די די) ועוד ממרוקו - דגים |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפארה ווי אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פארה ווי ועליו/ה בלבד 2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze עיצוב: איה וגם:שצה |