שרבטת ממאירה

ראשונה היתה סשינקה היקרה לי עד מאד.

אחר כך עשתה זאת גם חבצלת, וחשבתי לי, טוב נו. אם הקהל כל כך רוצה למה לא.

ואז גם ערן, וכבר התחילה להסתמן בעיה כי אין לי כל כך הרבה אנשים להעביר להם,

וכדי לחתום את העסקה גם קוראת מחשבות.

אז אני מודה לכולכם על תשומת הלב וההכרה, וגם על הרמיזה שאתם מתעניינים לשמוע עלי עוד פרטים (למרות שבממוצע, בפוסט, אני כותבת על עצמי חמישה דברים שלא ידעתם, אז למה להגביל לשלושה למה),

אבל:

כמו שצה, גם אני מתעבת מכתבי שרשרת, וטרנדים מהסוג הזה לא משמחים את לבי. יותר מזה, אני רואה בזה מן תרבות-בלוגים שכזו -כמו השאלונים למשל - של לדרבן אנשים לכתוב, והרי לי תמיד יש מה לכתוב. בשביל זה פתחתי בלוג, כי היה לי מה לכתוב.

אז אני אכתוב על עצמי דברים שלא ידעתם. מי שבא לו לספור מוזמן.

• אני מתה על קישואים. בכל צורה.
• אלא אם כן יש בהם טחינה.
• כי טחינה, ניחשתם נכונה, אני שונאת.
• על כל נגזרותיה. כולל חלבה.
• את "אלכס חולה אהבה" ראיתי לראשונה בגיל עשרים ושלוש, ומצאתי אותו הרבה פחות מצחיק מאשר הדקלומים של חברי לכיתה ו'.
• את "גבעת חלפון" ראיתי לראשונה בגיל עשרים ושבע, ורק אז הבנתי מה אנשים אמרו לי בכל השנים שלפני כן.
• אני חובבת גדולה של שליטה עצמית.
• לכן, בגיל חמש עשרה לימדתי את עצמי להרים גבה אחת.
• ובגיל עשרים ושש, לנפנף בנחיריים.
• אבל אני לא מרגישה את תנועת הנחיריים, אז אני צריכה פידבק לגבי התנועה שלהם. או לשים אצבע לצידם, או להסתכל במראה.
• בגיל שלוש גרתי בקיבוץ.
• באותו גיל התעקשתי ללמד את עצמי שיווי משקל, וללכת על אבן השפה של המזרקה ליד חדר האוכל, בלי ליפול פנימה.
• זה אף פעם לא עבד.
• אני פתי מאמין לכל דבר, ולכן השתמשתי במשפט "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני" כדי לזכור איפה צד ימין ואיפה צד שמאל. הייתי אומרת לעצמי "ירושלים" ומיד נזכרת איפה צד ימין.
• ואחד על גבי - גבי מתקשה להתעורר עוד מילדות. באיטליה היינו צריכים לקום ביחד וכדי להקל עליו את הדבר הייתי קמה ראשונה ומכינה לנו שתיה חמה וקרואסונים עם ריבה. בהדרגה זה הפך להיות מעין "זמן בוקר ביחד", או כך לפחות חשבתי. יום אחד הכנתי את הכל כהרגלי, ואז גבי שאב את הקפה, תקע את הקרואסון, ואמר: "לא נראה לי שאני אלך היום לעבודה. אני אגיד שאני חולה" וזחל חזרה אל מתחת לשמיכה.
• באוסטרליה הוא קם לפני ואני ממשיכה לישון. שידע לו.

אז מי שרוצה שרביט (יש לי פה שפע, כמו שאתם רואים) - יפנה נא אלי בתגובות, במייל, יעשה לינק לקטע או סתם יכתוב "נטלתי שרביט מפארה" ויכתוב על עצמו מה שבא לו. רק אחד אני אעביר הלאה בעצמי, לעדי היקרה לי, כי היא אוהבת לכתוב על עצמה.  

אני אחזור מיד לשידורי הרגילים.