דברים שרואים משם

נשמה טובה

יש לנו אוטו!

ביום רביעי צלצל הטלפון.
"פארה", אמר פיטר, "מצאתי לכם אוטו".
"באמת?!" שאלתי בפליאה ואושר, "איך מצאת?"
"חבר שלי רצה למכור את האוטו שלו, ב3000 דולר."
"אוי", אמרתי, יען כי הסכום גדול הוא עד מאד יחסית למה שתכננו להוציא בשלב זה.
"לא, רגע", אמר פיטר. "הוא כבר מצא קונה, אבל אז הוא לקח את האוטו לסיבוב, ועשה תאונה. שבר פנס, עיקם קצת את הבמפר. הקונה התחרט והודיע שהוא לא קונה אוטו שבור. הביטוח נתן לו 2500 דולר בשביל התיקונים. אז הוא מוכר אותו ב500."
"אהה", הצלחתי לשרבב.
"זה אוטו מושלם בשבילכם. פשוט מושלם. הוא במצב מעולה, הוא עבר את כל הבדיקות המכאניות, הוא פשוט מושלם למה שאתם צריכים".
"אוקיי", אמרתי בספקנות.
"תראי, אני לא מנסה למכור לכם אותו. תרצו תקחו לא תרצו לא צריך, אבל לדעתי - ממש כדאי לכם."

ניסאן פינטארה, שנת 88', 190 אלף ק"מ, מצב מכאני מדהים, פנס שבור ובמפר עקום למדי. עלות תיקונים - 150 דולר.

גבי ופיטר עבדו עליו כל הערב אתמול, נהנים מאחווה גברית מיוזעת. הפגוש הוחלף, הפנס תוקן, האוטו מוכן לאכילה. לא עוד קניות על הגב, לא עוד לבקש טרמפים בשביל לקנות אוכל לכלבים. אפשר לקנות עציצים, לעשות סיבוב השוואת מחירים בין חנויות, להגיע לצד השני של העיר, לנסוע לים, להיות חופשיים!

למישהו יש מזגן?

אתמול, עוד הגברים עובדים על האוטו ואני מכינה רסק עגבניות למלוואח, שלושים המעלות בחוץ התחלפו פתאום ברוח פרצים.
טלפונים התחילו לצלצל.
"פארה, כדאי שתסגרי את הבית", אמר פיטר.
"את הבית?" שאלתי בחוסר הבנה.
"את החלונות והדלתות. הולכת להיות סופה".
פיטר רק גמר את ה"פה" של ה"סופה", וארובות השמיים נפתחו. מטרי זלעפות, ברקים ורעמים חצי דקה מאיתנו. הרוח כמעט העיפה את הברזנט שמנסה להצל על הסלון. במשך חצי שעה זילעפו גשמי זעף, או "סופת קיץ קלילה", כמו שקוראים לזה פה.

בבת אחת הכל נגמר והשתתק. טיפות יורדות מהעצים, שלוליות מבהיקות על השביל.
"קוואק קוואק קוואק", אמר הגג שלנו.
"נראה לי שוב המאוורר נתקע", אמרתי לגבי ושיניתי את המהירות שלו.
"קוואק קוואק קוואק", חזר הקול.
"אולי יש שם איזה ברווז", אמר גבי. "אולי הוא עלה על הגג".
"למה לו לעלות על הגג?" פקפקתי.
"לא יודע, זה ברווז. מה הוא מבין".
"קוואק קוואק קוואק", נשמע שוב.
"יש לכם צפרדע במרזב", אמר לנו פיטר. "הוא נשמע מבסוט".
"קוואק קוואק קוואק", נשמע מהצד השני של הגג.
"הנה עוד אחד", אמר לנו פיטר. "הם בטח מדברים על הסופה. 'אה, איזה כיף! סוף סוף מים!' או משהו כזה".

"קוואק קוואק קווואאאאק", אמר הצפרדע בפעם האחרונה.

נשיקות? מישהי?

עוד שלושה ימים למנאייק. שייגמר כבר ואני אוכל להתחיל להתרגל לנסוע בצד ההפוך של הכביש, ולהחליף הילוכים ביד הלא-נכונה, ולהפסיק להפעיל וישרים לפני שאני פונה.

נכתב על ידי פארה ווי, 22/10/2005 08:31, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-24/10/2005 02:41

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה