הנאות מהדברים הקטנים

אתמול נסענו לעיירת החוף הלא-כל-כך קרובה עם האירי, זללנו אוכל תאילנדי ואנחנו מצידנו הבאנו מלוואח. לא רציתי כל כך לצאת, אבל הבטחנו והכל. מדובר בקולג הרומז מהפוסט הקודם. מצד שני, כמו שאמרתי, התרבות כאן שונה והוא מאד מחבב גם את גבי ומדבר איתו הרבה - משהו שאתה לא עושה אם אתה מחפש הזדמנות להשכיב את אשתו. מה גם שנראה לי שגבי גומר עליו במכות.

בסוף יצא נחמד - יש משהו מרגיע בים. לא הדברים הקטנים שעוקצים אותך, משהו בזרימה הזאת ובחופים הענקיים האלה שאין בהם אף אחד.

חוץ מזה גם היתה שם הקולגה האירית שלי, ואפילו היא לא הצליחה להיבן מילה ממה שהאירי אמר, ככה שהרגשנו האנגלית שלנו בסדר.

היום ביקרתי אצל הרופא כדי לקבל מרשם לגלולות והוא שיתף פעולה עם כל מה שביקשתי (כולל כדורים לגבי, אותם הוא רשם במרשם "מתחת לרדאר" בלי להקליד במחשב. במונחים אוסטרליים מדובר בהתנהגות חסרת אחריות על גבול המרדנית, אולי בגלל זה הוא הסכים. הוא לא נראה כמו מישהו שזכה למרוד הרבה) וגם נתן לי עצות מועילות לגבי הדורבנות.

וגם מצאתי פה הל. שלם, קלוף או טחון, לבחירתי.

דברים קטנים זה יופי, אבל זה לא מספיק:

חנות הרהיטים הגדולה של העיר (משהו כמו "הום סנטר" הישראלי) עוברת מקום, ולכן מוכרת חיסול את כל המלאי. קנינו סוף סוף מזרון שנעים לישון עליו בלי לקחת עוד משכנתא (במיוחד לאור הבעיות שיש עם זו הקיימת) וקיבלנו מצעים מתנה.

נחשו באיזה צבע.

ואגב, שצה, גמרתי את הספר, והטיפים שלו טובים והרעיונות סימפטיים - אבל בלי סמכות מאחורי זה, לדעתי זה יעבוד מעט מאד, או רק עם ילדים קטנים.

מה שכן - אני מיישמת. זה הוריד ממני הרבה אנטגוניזם כלפי הילדים הלא-ממושמעים של השכנים, נדהמתי לגלות שאם אני נותנת להם בחירה (ושתי הבחירות מתאימות לי ולא מתאימות למה שהם רוצים) הם בוחרים, כבר יוצא לי בטבעיות: "אתה רוצה שאמא תיקח אותך על הידיים ולאמא לא מתאים עכשיו", היה לי קל יותר עם הילדים בחוף - מרגע שצריך לשקף להם מה הם עושים ולא חייבים לקנות את ליבם בהשתובבויות, הרבה יותר קל לי. וגם ההשתובבות באה לי יותר בקלות.

ואפילו לביולוגי כתבתי מייל שמשתמש בשיטה, משהו בסגנון של: "אני מבינה שאתה היית רוצה שכבר נביא ילדים, והאמת שגם אני, ועדיין אנחנו מרגישים שבעוד שנתיים זה יהיה זמן יותר מתאים". בעוד שבעבר התעצבנתי על כל רמיזה שלו (שאף פעם לא היתה מעודנת במיוחד) שנביא כבר ילדים ועונה משהו בסגנון של: "היית כזאת הצלחה בתור אבא שאני לא יכולה לחכות לעשות אותך סבא".

כנראה שיש לי Father Issues. איזו הפתעה.

מחר יום חופש אחרון בעצם - אחר כך שלושה ימי עבודה. ואז סמסטר שלישי. את צודקת, סשה, שזה עבר מהר. מצד שני, תראי מה נשאר ממני אחרי שזה עבר.

לא נורא, עוד שניים ודי.

נכון שאומרים "בנפול אוייבך אל תשמח", אבל רק תגידו שאין לכם קצת שמחה לאיד מכל מה שקורה בצרפת.