דברים שרואים משם

עטלפים חולירות, מזגן סלוני וחוטב עצים

זוכרים את המנגו? ואת העטלפים? ואת המנגו שעטפנו בניילונים כדי להגן עליהם מעטלפים?

אז החארות הפרוותיים קורעים את הניילונים ומחסלים את המנגו בטרם הבשילו.

עשרות מנגו גדולים ויפים מצאתי על הדשא, מכורסמים - ואפילו לא עד הסוף! יונקים מנוולים עם כנפיים! יש עטלפים שאין להם מה לאכול באפריקה, אתם יודעים את זה?

גבי קטף את כל המנגואים בגודל סביר ואנחנו מחכים שיבשילו בפיילה, הרחק משיני העטלפים. שידעו להם.

ימים נמוכי רוח עברו עלי, עד הפוסט הקודם. אמא שלי לא היתה הגורם, אני לא יודעת מה היה הגורם. בכל אופן זה נגמר. השיחות עם גבי ומיילים מכם מאחורי הקלעים ותגובות מלפני הקלעים פעלו את פעולתם, ככה נראה לי. אולי החזרה ללימודים התישה לי את האנרגיות - אחרי הכל אני אחרי שני סמסטרים מתישים ויש לי עוד שניים כאלו. זה די מסמרטט.

בשעה טובה פיטר-נשמה-טובה וגבי התקינו לנו מזגן בסלון, וחנכנו אותו בסופשבוע. היה קריר ונעים.

פיטר מספר (לגבי, כמובן, לא לי) שהעניינים עם קלייר לא משהו. אני אומרת, כאילו דה. הוא פתח עסק. השנים הראשונות בחייו של עסק הופכות את בעליו לעבד. ולא סתם עבד - עבד כנעני. ולא סתם עבד כנעני - עבד כנעני עם זית. פיטר עובד שבעה ימים בשבוע בערך שמונים שעות ביום.

יש להם, כזכור, שני תינוקות. השנים הראשונות של ההורות הופכות אותך לעבד, ולא סתם עבד וגו'. הוסיפו לזה את העובדה שקלייר נשארת איתם בבית (כרגע התינוק עוד קטן מדי אבל לדעתי היא תישאר גם אחר כך. היא גאה מכדי להודות בעובדה שזה מתיש והיא ממשיכה לעטות על עצמה פוזה של 'זה הדבר הכי מספק בעולם, להיות אמא של הילד שלי'. הייתי מאמינה לה אלמלא הייתי רואה כמה סבלנות נשארה לה מהסיפוק הזה).

אז היא מבועסת עליו שהוא עובד המון ולא עוזר לה עם התינוקות. ואני אומרת, כאילו דה (לגבי, כמובן. לא לפיטר).

בכל אופן קריסמס עדיין על הפרק אבל הכלבים לא מוזמנים. נצטרך למצוא פתרון.

בירור של כללי ההגירה קובע שההריון יצטרך להדחות עד אחרי קבלת התושבות. אין לי כוח להכנס לסיבות של למה. אבל הנה נפתרה ההתלבטות.

כשלומדים Network Security נהיים פארנואידים. ראו הוזהרתם.

היתה לנו שיחה ארוכה על יעל, אחותו של גבי. אמרתי שהתכונות שאני לא אוהבת ביעל הן בעצם תכונות שלי, שאני לא אוהבת גם בעצמי. גבי, מלאך יקר, התעקש שהגם שיש אפשרות קלושה שאף אני לוקה בחסרונות מאותה הסדרה, אין שמץ של דמיון ברמת התבטאותן אצלי לאופן שבו הן מבוטאות אצלה. וכך, חביבה ועולצת, יצאתי לי ליום עבודה.

בעבודה נתקלתי באישה שעשתה גיבוי לכל המסמכים שיש לה על המחשב - לאותו כונן במחשב.

אם לא צחקתם סימן שאינכם גיקים. הפסד שלכם.

אחד המרצים שלי נראה כחוטב עצים שבדי. לעומתו, אחד מחברי לספסל הלימודים נראה כמו מתאבד שיעי.

לא הצלחתי לבצע את אחת ההתקנות הנדרשות מתוך הCD שמצורף לספר. הבאתי את הלפטופ לכיתה, ואני והחוטב ניסינו שוב את מזלנו.

זה נורא מעצבן שמישהו מנסה את מה שכבר ניסיתי. במיוחד אם אני אומרת לו שכבר ניסיתי. מצד שני, אני בטח עושה את אותו הדבר.

גם החוטב לא הצליח.

שאל החוטב את הכיתה - מישהו הצליח את ההתקנה הזו?

אני, אמר המתאבד השחצן.

האם יש לך כאן את הCD? שאל אותו החוטב.

יש, אמר המתאבד והושיט לו את הCD בשחצנות. (אל תתווכחו איתי, הוא הושיט אותו בשחצנות!)

שוב ניסה החוטב את ההתקנה, הפעם עם הCD של המתאבד. התוצאות היו זהות לזה שלי.

אתה התקנת את זה? שאל החוטב את המתאבד.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך בבית? הקשיתי אני.

כן, ענה המתאבד.

ובדקת שזה עובד? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

וזה עובד? שאלתי באי אמון.

כן, ענה המתאבד.

מהCD הזה? חקר החוטב.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך? הוספתי.

כן, ענה המתאבד.

בבית? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

החוטב ואני הסתכלנו זה בזו.

החוטב נדרש לנימוסיו (אני ישראלית חצופה אז ירדתי מזה).

"אני מצטער אם אנחנו נשמעים ספקנים", אמר לו החוטב, "אבל הCD לא מצליח להתקין את זה כאן".

"באמת?" התפלא המתאבד וקם לראות במו עיניו.

הוא ניסה את כל מה שניסיתי גם אני, ואת כל מה שניסה החוטב אחרי.

הפעם התרגזנו שנינו.

"זה לא מצליח", אמר המתאבד, ועל כך אמרתי בליבי - לאאא!

"אה, רגע", נזכר המתאבד, "בעצם זה היה מCD אחר".

אני הופכת לגיקית מחשבים.

לא נורא, בעוד שמונה חודשים הכל ייגמר.

ואז אני אבכה לכם על בחילות בבוקר, צרבות, חוסר שינה וגודש. נכון שווה?

נכתב על ידי פארה ווי, 22/11/2005 07:15, בקטגוריות סתם יום של חול
33 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_from_work ב-2/12/2005 05:20

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה