הנה מה טוב ומה נעים

אז הרבה זמן לא יצא לי לספר כלום, גם הלימודים שואבים ממני אנרגיה, בעבודה צריכים אותי יותר, גם לא ממש קורה פה כלום. בכל שיחת טלפון עם הארץ אנחנו מדגישים שעברנו לגור במקום משעמם כי זה מה שרצינו, ותתחילו אתם לספר בבקשה מה קורה איתכם.

עוד שבועיים ההופעה של הריקודי בטן, כולי התרגשות! התלבושת כבר מוכנה (בערך), כולה בהשאלה.

הדירה - בסימן טוב ומזל טוב הרוב המוחלט של הכסף הועבר אלינו. סוף טוב, הכל כפרות.

קלייר לימדה את גבי להפעיל את מכונת התפירה, ככה שהוא יעשה ניסויים בכריות הספה, ואם הכל יעלה יפה - היידה לתלבושות. מה שכן, המכונה שקנינו מהשכנה ליד (שעברה לבית אבות) כנראה רדופת רוחות. זה מוזר, כי הבעלים שלה לא מתה. בכל אופן לפעמים היא מפעילה את עצמה. לא נחמד בכלל.

באופן כללי, אני משלימה עם הצדדים השליליים של העיירה שלי, בעיקר בעזרת המילים : "זה עדיין המקום הכי טוב לחיות בו".

ההודים מלמדים אותי לבשל. מה יותר טוב מזה. (אהמ...יפאנים?)

נמאס לי ממנגו על כל צורותיו גדליו ותולעיו. חילקנו לשכנים, לקלייר, בעבודה - ועוד המנגו נטויה.

הכי חשוב!! התאנה הניבה פירות נ-פ-ל-א-י-ם. כבר שניים נאכלו, וגם שם היד נטויה!

ומה עוד אספר לכם על עולמי כעולם נמלה וגו'? הצפרדע הקטנה והמנוולת, בשש וחצי בבוקר, הגיע אלי מלמטה כולה סירחוניום-טריאוקסיד, כנראה התגלגלה בהפרשות של איזו חיה (מעניין איזו).

שש וחצי בבוקר יצאתי למבצע "רחץ כלבך בזרמי המים".

גבי התקין דלת רשת למטבח, ואכן אף זבוב לא התגנב הביתה. הישג מרשים ביבשת מזובבת כמו זו.

עוד שבעה חודשים למנאייק, אבל מי סופר.

אל דאגה, עוד מעט חופש וחיי יחזרו להיות טלנובליים משהו.