דברים שרואים משם

מבט קצר על תזונה אוסטרלית

למה אני מענישה אתכם? אולי כדי שתדעו להעריך את מקום מגוריכם, כפויי טובה! אולי כי נמאס לי ואולי כי בא לי לקטר. בכל מקרה, הנה זה בא.

ערב נסיעתנו לעיירה הדרומית התקשרה אלי קלייר מעשה-מתחשב ושאלה אם נבוא רעבים או נאכל בדרך. מהכירי את הנפשות הפועלות, כשיש לנו מטרה מוגדרת אנחנו ממהרים להגיע אליה. אנחנו לא כל כך טובים בלעצור בצד ולעשות עם זה משהו, גם אם המשהו הוא משהו מאד מוצלח. אנחנו יותר טובים בלהגיע ואז לצאת לגיחות. מכאן שהרעיון של לעצור בצד כדי לאכול נשמע לי בלתי אופייני לנו בעליל.

וכך אמרתי לה - נראה לי שנגיע רעבים אם כי לא מורעבים כי השעה תהיה שמונה ובשעות כאלה כבר לא תוקעים אלא אוכלים משהו קל.

"אז אני אכין עוף", הכריזה קלייר.

עוף? ממתי עוף מוגדר משהו קל? הוא לא עף מכאן שהוא לא כל כך קל, האין זאת? סלט ואולי פרוסה עם משהו היה פתרון קל יותר אבל קלייר התעקשה על עוף. חקירה מעמיקה יותר הסבירה למה - את העוף קונים מוכן.

לצהריים שלמחרת הכנתי לנו סנדוויצ'ים. הסנדוויצ'ים ייצגו את מוֹד החופשה שנמצאנו בו ובשום אופן לא את הרגלי האכילה שלנו. הסנדוויץ' כלל לחם (לבן) עם קנולה (ולא חמאה), כמה פרוסות מלפפון ועגבניה, פרוסת גבינה צהובה ("כו-ל-ס-טרול!", זימרו עורקיינו בשמחה) וחתיכה כמה שיותר דקה של הֶאם (לא היה הודו).

ראתה זאת קלייר ושאלה, "אכפת לך להכין אחד גם לפיטר?" נו, איך אני אגיד לא, בת למורשת פולניה שכמותי, פיטר שכל כך קשה עובד בשבילנו והזמין אותנו וכל כך רזה תראה-איך-אתה-נראה.

ואם כבר לפיטר אז מה עם אח של קלייר?

ואבא שלה?

מכיוון שמדובר באוסטרלים ויתרנו על הקאנולה והשתמשנו במיונז (מתוק), ופרוסות האם בעובי של תחתיות ערק.

"תשכח את זה מיד אחרי שסיימת לאכול", אמרתי לפיטר באיום, "זה לא מייצג את כישורי הבישול שלי אבל זה כל מה שיכולתי לעשות".

"זה מצויין!" אמר פיטר בפה מלא.

אני לא יודעת אם שמתם לב, יש לי פה גדול.

לא פיזית, אני לא כל כך גדולה פיזית והפה שלי לא חריג במימדיו ביחס לשאר הפנים. דיבורית. יש לי פה גדול ולעיתים קרובות אני מתקשה לסתום אותו.

במיוחד אם אני חושבת שזה יהיה מצחיק להגיד משהו.

למשל, גבי שיהיה בריא בוגר משפחה דתית ואחותו הזדרזה להתחתן אחרינו עם חובש כיפה. למפגש ההיכרות עם משפחתו הגענו באיחור, כי גבי עבד אז עם קבוצת ילדות מטורפות והתעכב בשעת ההשכבה.

"גם את עזרת לו להשכיב אותן?" שאל אבי החתן.

"לא", עניתי במתק שפתיים, "אני לא משכיבה בנות".

נהיה שקט. את הצחוק ההיסטרי שמעו רק אצלי בתוך הראש.

בתור בעלת פה גדול סיפרתי לפיטר את גירסתי לספר מתכונים אוסטרלי. כתבתי אותה כאן כבר פעם, אבל אין לי כוח ללנקק ולכן אכתוב שוב.

לזאניה.

מצרכים:

אוטו

כרטיס אשראי

תנור

אופן ההכנה:

סעי לסופרמארקט הקרוב (לא יעלה על הדעת ללכת לשם ברגל!)

קני לזאניה קפואה

הפשירי אותה

תחבי אותה לתנור 200 מעלות, חצי שעה.

הגישי חם כשמשפחתך מלקקת את התבנית החד-פעמית.

גיוון - לחם שום.

קני לחם שום, אין צורך בהפשרה. זמן תנור - 10 דקות בלבד.

(הכתוב בלשון נקבה מכוון, שכן זכרים אינם מסוגלים למשימות מסובכות כגון בישול. הניחי בפניהם פחית בירה ושלחי אותם לכסח את הדשא)

(אני לא מאמינה שגברים הם מוגבלים בישולית, אבל כאן בארץ הפלאות יש חלוקה ברורה של מה נשי ומה גברי והם לא יתנו לשום דבר לבלבל אותם)

פיטר צחק בקול גדול, ומה רב היה צחוקו עת הסיבונו לארוחת ערב בבית החוף של הורי קלייר, ועל שולחנם נחה לזניה, ולצידה לחם שום.

לסעודת הקריסמס הוגש הודו צלוי (קנוי) חזיר צלוי (קנוי) סלט תפ"א (קנוי ומוטבע בחומצת לימון) סלט כרוב (קנוי וחנוק ממיונז) סלט ירקות חתוך ביד (שלי) ומתובל (ברוטב קנוי), עוגת פאבלובה (קנויה, שצופתה בשמנת מתוקה מוקצפת ללא סוכר ופירות חתוכים), ועוגת שוקולד מתועבת (לא מתועבת-משמינה, סתם מתועבת).

אחח, כמה טעים, נאנחו הסועדים, בעוד אני תוהה איזה חלק של הבירה אחראי למות בלוטות הטעם.

אחרי כמה ימים של קטסטרופה קולינארית שכזו גררתי את אמא של קלייר אל הסופרמארקט. גבי ואני בישלנו שתי מנות - קלופס, ובטטות בבזיליקום (שהוא המתכון בעזרתו גבי כבש את ליבי).

הקלופס היה כל מה שהמיט-פאי האוסטרלי היה מת להיות (ולמעשה אני בטוחה שהמיט-פאי האוסטרלי היה מת, ואפילו כמה וכמה פעמים). טיגנו בצל, הוספנו חצילים חתוכים, כמון, מלח ופלפל, וכשהכל התרכך גם בשר. את הכל קשרנו בביצים ופירורי לחם, והיידה, לעטוף בבצק עלים ולתנור. "זה מדהים", אמרו האוסטרלים (וכבר שמענו את זה מאחרים).

את הבטטות - ובכן, קלף-ורחץ, לקוביות-יחץ, אדה קלות וערבב עם עגבניות (קלופות), בצל פרוס ובזיליקום. הוסף פפריקה, שמן זית, מלח-פלפל ואם יש לכם מזל (למשל, אם אתם גרים בארץ מפותחת-קולינארית כמו ישראל) גם זעתר.

אחרי כל ה"אוווּ"- ו"אַאאה" של האוסטרלים התברר לי מה מקור הטרגדיה.

אמא של קלייר משכה אותי הצידה.

"זה מתכון סודי?" היא שאלה, "או שתסכימי ללמד גם אותי?"

אתם מבינים, זה מה שקורה. אם מי מהם כבר מצליח ומתפלק לו (סליחה, לה) משהו אכיל, שומרים על זה בסוד-כמוס-לפרה-ולסוס (ויש שם הרבה מהם), והם ממשיכים לאכול וג'ימייט.

היום בערב יש לנו בארבי. לא הבובה, קיצור של בארביקיו. קרי, יהיה לחם לבן, יהיה בצל מטוגן (ולא חו"ח מתובל) ויהיו נקנינקיות שאפשר לדחוף לגרון כדי להקיא.

מקובל להביא לעצמך בשר, ופעם אחת העזנו והבאנו גם חצילים שתובלו בשמן זית, שום כתוש ותימין.

"וואט איז ד'אט?" שאלה בזעזוע אחת הנערות למראה הפרוסות הקלויות שיצאו מהגריל.

"זה חציל", השבנו לה בשפת המקום.

"אִיייוּ", העוותה פניה הנערה וברחה כל עוד נפשה בה.

לא, דג שמנוני עטוף בנייר עיתון, זה מעדן.

היום נביא סלט. שיתפוצצו.

נכתב על ידי פארה ווי, 31/12/2005 08:05, בקטגוריות אוכל
36 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-7/1/2006 00:46

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה