עדכונים משתפים

אין לי שום דבר מעניין לכתוב, תוצר ישיר של חזרה לשגרת-לימודים-עבודה-לימודים-גם-בבית-לישון-לימודים-שיט-צריך-ללכת-לעבודה-שקט-בעבודה-אז-נעשה-קצת-לימודים.

וככה חיי יראו בחצי שנה הקרובה.

עם המנויים הסליחה.

קטע בירוקרטי - אזהרת שיעמום.

לפי החוק בארץ הפלאות, סטודנט המגיע על ויזת סטודנט חייב שיהיה לו ביטוח בריאות. כך למשל, אם סטודנט נדרס באמצע הרחוב על ידי עדת קנגרו פראיים (לא לצחוק! פגשתי חמישה באוניברסיטה ביום ראשון והם הסתכלו בי במבט דורסני) הביטוח יאמר לו מפורשות שהוא לא מכוסה והסטודנט ייאלץ לשלם מכיסו דמי אישפוז, טיפול ותפרים.

בתור שומרת חוק צייתנית שילמתי עבור שנינו עוד באיטליה.

כמובן שהאיטלקים הסתומים לא יודעים חשבון והעבירו רק את הסכום הנדרש לכיסויי, וגבי נותר חסר כיסוי.

כחודש אחרי שהות בארץ הפלאות התברר לנו העניין במקרה, ולכן אצתי-רצתי לממן גם את חוסר-הכיסוי שלו. שילמתי לאוניבסיטה כסף, שתעביר לחברת הביטוח. האוניברסיטה הבטיחה להעביר את הכסף.

עכשיו, עשרה חודשים אחרי, תסבר שהכסף לא הגיע לחברת הבריאות (לטענתם) ולכן, במקום לבטח רק אותי, שנינו מבוטחים, אבל לחצי תקופה.

כלומר, מזה חודשיים שאנחנו מסתובבים ברחבי היבשת החמישית בלי ביטוח רפואי ובלי משקפי שמש.

כי אנחנו לא אוהבים משקפי שמש.

התרגזתי על חברת הביטוח (שהרי שילמתי! בחיי אדוני והנה גם הקבלה ששילמתי!) וחברת הביטוח הודיעה לי שהיא בנדיבות תסכים לקבל את הכסף על אותה תקופה כדי שלמראית חוק אהיה מכוסה במשך כל תקופתי על פני היבשת, אבל למעשה הם לא יחזירו לי החזרים על אותה תקופה, כעונש.

אני לא מסרקזת עליכם. אמרו "עונש". יעני Penalty.

בירור עם האונ' העלה שהם כן העבירו את הכסף, וחברת הביטוח תהיה חייבת הלכיר בכיסוי שלה לאותה תקופה ולהחזיר החזרים. ואני, כאות תודה על ההתנהגות הלא אתית שלהם (איזה מן דבר זה לא להודיע לאדם שתוקף ביטוחו עומד לפוג?) אעבור לחברה אחרת, גם אם זה יהיה יותר יקר.

לפסיכולוג הנוכחי אין הרבה מה לתרום לי מבחינת תובנות וכאלה, לעיתים נדירות יש לו מה לחדש לי. אני לא מאלה שצריכים להוכיח לפסיכולוג שהם יותר חכמים ממנו, נטע פסיכולוגיתי המופלאה מישראל היתה נהדרת ותמיד יצאתי ממנה בהרגשה שקיבלתי משהו. אצלו לא כל כך.

אבל יש לו יתרון אחד ברור -

הוא מוצא אותי אדם נפלא, מדהים וייחודי. הוא במפורש אוהב את הסשנים שלנו. ואין שום מקום לטעות בכך.

שזה תמיד כיף להרגיש.

ולא, אני לא מרגישה עניין פיזי מעורב כאן. שזה עוד יותר שווה.

קולינאריה ייחודית

קאטמן, לסתום אוזניים.

מרק מיסו

עם שמנת חמוצה.

ככה זה כשבאים מרוסיה, שמנת זה המלח שלנו.

הביולוגי ממשיך לכתוב לי מיילים מעצבנים, אבל כבר אין לי כוח להתעצבן. וגם אין לי כוח לחנך אותו. אז אני עונה באיחור אם כי בסבלנות פוחתת והולכת. אולי כדאי שאני אכתוב לו שאני באוסטרליה, זה יוציא לו את החשק ממני לגמרי.

פנינה מהילד המקסים שן השלוש בקריסמס:

(ניגש אל אם הבית בסוף הארוחה): "מיסיס גלנמור, תודה על ארוחת הקריסמס".

מיסיס גלנמור: "בשמחה, ג'ימי. נהנית ממנה?"

ג'ימי:"נהניתי ממנה,

אבל לא אהבתי אותה".