דברים שרואים משם

על אנטישמיות, סופה של חופשה, פולוניה והעבודה.

אירופה ואנטישמיות כמו ביוב וסירחון.

אנטישמיות באירופה היא מסורת. היא כמו חד גדיא בליל הסדר וכמו שרידי סוכר לבן על הפרצוף בחנוכה. זה אולי לא הכי נעים, אבל כשזה קורה, זה נותן לך הרגשה של ביתיות, ואשליה של ילדות חמימה ונעימה. שוכחים שבליל הסדר חד גדיא היה הדבר הכי משעמם בעולם, ושהסוכר הלבן היה דביק ומגרד על הפרצוף בחנוכה. נשטפים נוסטלגיה וגעגועים למשהו שלא היה, אבל איזה כיף היה, אם הוא היה.

אז אין מה לצפות מאירופה שתוותר על אנטישמיות מרצונה.

ובטח לא אם מוסיפים לה את החבר'ה האלה, מהמזרח התיכון, שגם בשבילם לשנוא את ישראל זה סוג של נוסטלגיה, ולא לעבר הרחוק אלא למשהו קרוב יותר - לבית. אז אירופה אנטישמית. נו. עוד חמישים שנה היא תהיה אנטישמית, ומוסלמית. רעלות יהיו הדבר הבא באירופה. כאפיות כבר היו.

כשבחוץ שלושים ושתים מעלות, ואת חושבת לעצמך "קצת קריר היום", סימן שאת גרה בקווינזלנד.

חופשתו של גבי מתקרבת לסיומה. הדבר מצער מכמה סיבות:

א. גבי יפסיק לבשל ולנקות ולסדר את הבית. כלומר, הבית יהיה מבולגן, מטונף, ולא יהיה מה לאכול.

ב. רהיטי הגינה לא יהיו מוכנים בקרוב, בגלל שבמקום לבנות אותם הוא יהיה עסוק בשטויות כמו ללכת לעבודה, לעבוד שם, וכו'.

ג. בסוף היום אני לא אפגוש יותר גבי חייכני ונחמד, כי אם גבי עייף ומעוך.

יש גם כמה יתרונות:

א. חשבון הבנק.

ב. זהו בעצם.

בנתיים ראוי לציין את ההספק שלו עד היום: מחזיק עגילים לקלייר, כזה-ששמים-עליו-סירים-חמים בצורת מגן דוד להורים שלה, ארון אחד צבוע, פלורוסנט לחדר העבודה, שולחן קפה, מגירות הבידורית תוקנו ואפשר לפתוח אותן, דלת רשת למטבח, דלת-כלבים לדלת רשת (שהכלבים סוף סוף למדו לתפעל), ברווז אחד גלוח-גוף, שולחן תפירה מקולף מצבע מתקלף, מתלה-מפתחות, פעמון לדלת, וכוננית ספרים לחדר העבודה*.

כולם ביחד בקריאת כיפאק-היי לגבי: כיפאק! כיפאק! כיפאק!

*עריכה - גם חנוכיה! (תודות לסשה הסלבריטי)

הבנות בריקודי בטן עברו לריקודי בוליווד (יעני ריקודים הודיים מאוסים). הרבה פחות כיף.

הידיעה שיש לי עוד פחות מחצי שנה לא כל כך מנחמת אותי בימים אלו.

חצי שנה זה המון זמן.

עלילות הביולוגי.

מייל אחד שלח הביולוגי ובו התלונן שאינני משתפת אותו בדבר מחיי האישיים.

בתגובה עניתי שגם הוא אינו משתף. והרי מצב בריאותו בשנה שעברה היה רופף מאד והוא הודיע (בשנה השלושים ושבע ברציפות) שהוא עומד למות.

תשובת הביולוגי היתה - "מה זה חשוב מה שלומי? כבר התרגלתי לא לחשוב על עצמי".

מסקנות:

א. נחמד לדעת שיש לי שורשים פולניים. חבצלת, מאחוריך.

ב. פחחחחח. "לא לחשוב על עצמי" עלק. בתחת שלי.

שיחה בעבודה.

אני: "חדר מחשב שלום, מדברת פארה".

מישהי: "שלום, יש לי בעיה עם האימייל".

אני: "אוקיי, מה אופי הבעיה?"

מישהי: "אהמ... אתמול התקשרתי אליכם ודיברתי עם בחור מאד נחמד, שאמר..."

אני: "את רומזת שאני לא נחמדה?"

שיחה אחרת.

אני: "חדר מחשב שלום מדברת פארה".

מישהו: "שלום! נעלמו לי המועדפים מהאקספלורר!"

אני: "אתה יודע איפה הם מאוחסנים?"

מישהו: "אין לי שום מושג. תראי, אני ממש טוב בכימיה, אבל אני לא יודע כלום במחשבים. אז את בטח ממש גרועה בכימיה, אבל את ממש טובה במחשבים".

אני: "סליחה?! זה קצת יומרני מצידך לקבוע. למה אתה חושב שאני גרועה בכימיה?"

מישהו: "אה... כלומר... אני רק משער..."

אני: "לא השערה מדעית במיוחד. במקרה יש לי תואר ראשון בכימיה".

מישהו: "באמת?! ואני מחפש בנרות מישהו שיבדוק תרגילים!"

אני: "טוב, כמו שאתה רואה, כבר יש לי עבודה".

כשיש גלידה במקרר נורא קשה לשמור על דיאטה. ראו הוזהרתם.

נכתב על ידי פארה ווי, 12/1/2006 06:28, בקטגוריות סתם יום של חול
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-14/1/2006 14:43

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה