דברים שרואים משם

אהבה ודעה קדומה

אתמול דיברנו על אקסים. ממש לפני השינה. דיברנו על אקסים ולא על אקסיות כי כאלה יש.

ולא רק על אקסים, גם על ההוא שעבדתי איתו בשנה האחרונה בישראל, ולראשונה חשבתי שיש עוד מישהו שאיתו זה אולי היה עובד. באותו זמן גם היה לקשר שלנו זמן קשה, וחשבתי שאולי איתו זה אפילו היה עובד יותר טוב.

גבי לא נלחץ משיחות כאלה, תהרגו אותי איך. אני כל כך קנאית, בכל מובן אפשרי של המילה. אני מקנאה בבחורות שהוא אפילו לא מסתכל עליהן. אחת הקולגות שלי, אישה בת ארבעים וחמש ששוקלת מאה שלושים קילו, הביאה לנו עוגה פעם. "בסוף תברח לי איתה", אמרתי לו. הוא צחק נורא. אני לא צחקתי.

אבסורד, לא?

אני מקנאה בקלייר. אני מקנאה בה שהיה לה אומץ ללכת ולעשות דברים שאני לא חולמת אפילו. היא היתה זמרת, הוציאה CD והכל. היא לא היתה צריכה הרבה אומץ בשביל זה, היא פשוט הלכה ועשתה.

וגבי אומר, מה את מקנאה בה. אין לה חצי ממה שיש לך. פיטר כל הזמן מתבדח על זה שהאישה הבאה שלו תהיה ישראלית שיודעת לבשל. אני לא אפילו לא רוצה לחשוב על אישה-באה. את האישה שלי.

אני מקנאה בכל האחיות של גבי. לאן שהן לא ילכו, איך שהן לא יתנהגו, תמיד תהיה להן משפחה. אני, לא חשוב כמה אוהבת, מתחשבת ואיכפתית אני אהיה, המשפחה שלי תמשיך לדחות אותי. אבל אני המשפחה שלך, אומר גבי, ואני אוהב אותך הכי בעולם. תראי, עד סוף העולם שמאלה הלכתי איתך ואני אמשיך ללכת.

אולי בגלל זה אני רוצה ילדים. כדי שאחת ולתמיד תהיה לי משפחה. תהיה קבוצת אנשים ששיכת אלי ואני אשתייך אליהם.

וגבי לא כמוני. אין לו בעיה עם סיפורים על האקסים. ממילא ההשואות תמיד לטובתו. חוץ מסער, ורק בתחום אחד. סער ידע לאהוב. לאהוב כמו אביר על סוס לבן. הוא ידע לכתוב מכתבים שהיום אני לא נוגעת בהם, כי הם סוחטים מהגוף שלי את כל הכמיהה והערגה שיש בו. גבי לא יודע ולא מנסה לכתוב לי, אבל גבי אוהב אותי ואין לי בזה ספק.

כל כך הרבה שנים עברו מאז סער, ועדיין לא שכחתי אותו. אולי זה בגלל שהקשר הזה אף פעם לא הגיע לשיאו. הייתי ילדונת, לא הייתי חצי ממה שאני היום. מה היה קורה שם לו הייתי יותר? אולי זה מה שאוכל אותי.

כשנתקלתי בסער באיזה פגישת מחזור והחלפנו אימיילים, לגבי לא הזיז. זה לא אכפת לך? אני מתכתבת עם האקס המיתולגי! וגבי משך כתפיים. הקשר האימיילי הזה דעך. אני לא יודעת למה, אבל משערת שהחברה של סער שמה לזה סוף. גם אני הייתי האקסית, וכנראה שגם בי היתה מיתולוגיה.

והיה את הכוסון. הכוסון שיחרר אצלי כמות הורמונים כזו שלא נראתה אצלי מאז גיל ההתבגרות. לא נשמתי סדיר במשך יומיים אחרי שראיתי אותו.

וגבי אמר, לכי על זה.

לכי על זה?! מה אנחנו, אח ואחות? אנחנו זוג! אתה אמור לרצות שאני אהיה שלך ורק שלך!

וגבי אמר, אני לא יודע איך זה לא מפריע לי, אבל זה לא. לכי על זה, וספרי לי איך היה.

לא היה.

הייתי רוצה לכתוב שאני, ברגע האחרון, החלטתי לא להעמיד את נישואינו בכזה מבחן, אבל זה לא מה שקרה.

הכוסון לא דחף לכיוון במרץ. אני לא ממש התלהבתי מהתכל"ס. הפנטזיה, יופי. במציאות, הייתי צריכה להוריד שיערות מהרגליים, לקנות גרדרובה חדשה של בגדים תחתוניים, לעמוד חשופה ופגיעה בפני מישהו שלא אכפת לו ממני, ולהיות אינטימית עם מישהו אחר. הפנטזיה הרבה יותר כיפית.

הנישואים הם קשר ארוך טווח, אמרה לי פעם אישה חכמה. כמו כל דבר ארוך טווח, יש לו עליות ומורדות. כמו מטוטלת. כשאת למטה, זכרי שזו מטוטלת. שעוד יבואו ימים של למעלה.

ההוא, מהעבודה, שמצא חן בעיני, שיכולתי לדבר איתו כמעט כמו עם גבי, היה שם בתקופה של ירידה. בימים אלו של עליה, אני מסתכלת עליו וחושבת - אתה נחמד.

אבל כבר יש לי משפחה.

במצב הבטן לא חל שיפור, להיפך. עכשיו היא גם כואבת ונפוחה. הלכתי לרופא החביב שלי והוא לקח ממני דגימות. יתרון גדול - הקיבה שלי הולכת ומתכווצת, כי אני לא יכולה לאכול כלום.

חסרונות - אאוץ'.

בעיה קשה של שריפות באוסטרליה. בדיקה של הממצאים מעלה שהרבה שריפות מתחילות מבדלי סיגריות בוערים שמושלכים מרכבים.

הצעת חוק - לאסור עישון ברכב.

לייק, האו סטופיד אר יו, פיפל?!

הרי אדם יכול גם לעצור את רכבו, לעשן מחוצה לו, ולהשליך את הבדל. מה הרווחנו?

שלא תחשבו שרק בישראל הממשל מפגר. אני חושדת שהעניבות מונעות מעבר של חמצן למוח.

נכתב על ידי פארה ווי, 16/1/2006 12:17, בקטגוריות הרהורים
28 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של קוראת מחשבות ב-20/1/2006 14:24

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה