ריקודים מצריים, הרצאות וחלומות שמתגשמים

אתמול התחילה סדנת הריקודים המצריים (מה מצרי בהם עוד לא גיליתי) וחוץ מזה שמאד פירגנו לי הבנות, הכרתי בחורה נחמדה בשם "פיתה".

וגם, קיבלתי בהשאלה תלבושת ריקודי בטן למסיבת התחפושות של קלייר.

תמונות בקרוב.

(קלייר וידאה שכולם יבואו מחופשים במילים האלו: "אנא הגיעו מחופשים, כי אם לא, נספק לכם תלבושת כל כך הרבה יותר מגוחכת ממה שהייתם חושבים לבחור לעצמכם". מעניין אם זה יעבוד)

שוב הציעו לי להיות מרצה, בסמסטר שאחרי סוף לימודי.

שוב דחיתי את ההצעה.

אם לא נצא לטיול מיד אחרי הלימודים, אם אני אתחיל להשתלב בעבודה ואפילו רק לחצי שנה, אנחנו לא נצא לטיול לעולם.

או לפחות לא לפני הפנסיה, ואי אפשר לדעת מה יקרה עד אז.

קצת מרגיש לי פספוס, אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שיותר חשוב שנצא לטיול הזה מאשר למצוא עבודה, ואפילו זו עבודה שמוצאת חן בעיני.

סוף השבוע מתקרב, ובו יש מסיבת ימולדת לליאן, אחת מקולגותי. ליאן היא בחורה עליזה כיאה לשערותיה הג'ינג'יות, והיא ביקשה להביא למסיבה משקאות וכסאות - שני דברים שכנראה אין לה מהם הרבה.

לליאן יש ילד אחד בן תשע, אותו היא ילדה לפני גיל 20, ומאז היא הספיקה להתגרש מאביו ועומדת להתחתן עם אחר. כבר נולד להם ילד משותף, והוא עוד מעט בן חצי שנה. חמוד לאללה.

הילד הגדול, דניאל, גם הוא חמוד לא קטן. יום אחד הוא הופקד על שלומו של אחיו לחצי שעה. שניהם היו על הספה ודניאל ראה סימספונז. "זה חלום שהתגשם", הוא אמר לאמו בעיניים נוצצות, "לראות סימפסונז עם אחי!"