פרייסלסססס

קלטת וידאו ביתית - 12.85 ש"ח

עשר שעות עריכה - 385 $

קלטת ראיונות עם המשפחה לקראת החתונה שלכם - פרייסלססס

(יעני, ערכה לא יסולא בפז, למאותגרים אינגליזית שביננו)

לפני החתונה שלנו, האחיות של גבי (בעקבות דרישה חד משמעית מצידי) הכינו לנו סרט, וכמתנה קיבלנו גם את הקלטת הגולמית.

יש שם פנינים של חלק מהאחיינים ("מה אתם מאחלים לגבי ופארה לחתונה?"  "אמ... שתמותו בגיל מאה ועשרים"  או לחילופין: "מה צבע העיניים של פארה?" "הממ... מה שרוב האנשים קוראים חום, אבל זה נקרא בשפת המדע - ירוק")

ויש שם צילומים של הכלבים כשהם היו צעירים יותר (הצפרדע למשל היתה גמישה וכהה יותר, הברווז נראה אז הרבה יותר מעצבן, והיום הוא הרבה יותר חמוד)

ויש ראיונות מעניינים עם בני משפחה כאלה ואחרים.

לדוגמה, כולם, כשנדרשו לתאר את גבי, השתמשו במילה "חכם", ואבא שלו הגדיל לעשות וסיפר שבתור ילד הוא העדיף ללמוד גמרא מאשר לשחק.

אחת מקרובות המשפחה נשאלת מה עובד ומה לא עובד בחיי נישואים. לאחר מחשבה קצרה היא אומרת: "שום דבר לא עובד. אל תתחתנו!"

היא מתבקשת להסביר את עמדתה זו (שהיא בחרה להביע בקלטת לקראת חתונה, מיינד יו), והיא מפרטת:

"הרבה זוגות נשברים מהשגרה".

"איזה שיגרה?!" תמה גבי כשראינו את הקלטת השבוע, "כל יומיים מעבירים אותי מדינה! מתי מתחילים פה עם השגרה?"

"עוד מעט, אחרי הטיול", הבטחתי, "נחליט איפה לגור ונביא ילדים והשגרה תתחיל".

"כן בטח", ענה לי גבי. "את יש לך דם בדואי. חצי שעה אחרי שהשגרה תתחיל את תחליטי שמשעמם לך ותארזי אותנו למקום אחר".

"צועני", תיקנתי אותו.

ויש גם ראיון שובה-לב עם אבא שלי. כמו תמיד הוא נראה שם כמו האח הג'ינג'י של טוב-טוב הגמד, והוא מחייך ושמח. כשהוא מתבקש לתאר אותי הוא אומר "צבי", בעברית (כל הראיון באנגלית), אבל ברור שהוא מתכוון "איילה". בסוף הראיון, אחרי שהמצלמה כבר כבויה, הוא כנראה ביקש שידליקו אותה שוב ואומר לאחיות של גבי:

"אני מאד אוהב את המשפחה שלכם, ואני מאד שמח שפארה מצטרפת למשפחה כל כך נחמדה. אהבתי את המשפחה שלכם ממבט ראשון".

"תודה רבה", עונה אחת האחיות,

והשניה מוסיפה בקול: "ווי לאב יו טו!"

עוד מצחיק לראות אילו נושאים העסיקו אותי אז. שהעבודה דאז היתה לי חשובה ותפסה מקום נרחב במחשבות. חמש שנים אחרי - למי אכפת?!

אז מה המסר שלי הפעם? כמוסת זמן כזאת שווה המון. קחו מצלמה, קחו כמה שעות, ותקליטו - בלי לחץ. ראיון כזה נשמר אחר כך לדורות, ואף פעם אי אפשר לדעת אילו פנינים יהיו שם. זוגות שמספרים איך הם הכירו, הורים שמספרים פרטים קטנים ומשמעותיים על הילדים שלהם, אפילו בעלי החיים ואיך הם נראו.

ההשקעה נמדדת בשקלים, ההחזר - תסתכלו בכותרת.

ומה עוד פרייסלססס?

שוב קיבלתי אישור ללקחים שהפקתי מנסיונותי עם רפואה קונבנציונלית: "אם אתה עומד למות, אולי נצליח להשאיר אותך בחיים".

אחרי כל הבדיקות שלא גילו שום דבר, והנחה שיהיה צורך בניתוח, שיחה של שעה עם רופא אלטרנטיבי הולידה מרשם של שלושה כדורים, כולם אנזימי עיכול טבעיים או כמוסות של חיידקים "טובים". חצי שעה אחרי בליעה של הכדורים חזרתי לעולם החיים.

רק אחרי שמבריאים אפשר להעריך עד כמה חולים היינו קודם. רמת האנרגיות שלי היתה בשפל. תוך חצי יום מרגע התחלת משטר התרופות, חזרו לי כל האנרגיות שלי בחזרה לרמה הטבעית שלהן. יכולתי לצאת לרקוד ברחובות לו רציתי.

למה הרפואה הקונבנציונלית, שלכאורה נשענת על ידע רחב יותר, דידקטי יותר, מאורגן יותר, נכשלת כל פעם מחדש בלרפא אותנו? למה המקסימום שהרופאים שואפים לו הוא הישרדות גרידא?

אולי כל מצבור הידע הזה הוא בעוכרי תהליך האבחון - מרוב סימפטומים לא רואים את היער.

אולי הפחד מתביעות משתק את הרופאים בנסיונם לרפא - קודם כל צריך לבודד את הגורם, בשורה של בדיקות יקרות, גוזלות זמן, ובלתי מדוייקות.

אולי העומס על המערכת מדרבן את הרופא להיפטר מהמטופל כמה שיותר מהר, בלי להתעכב על פתרון יסודי.

אולי מראש הרפואה הקונבנציונלית מזלזלת ביכולתו של הגוף לטפל בעצמו, ומתערבת בו בגסות שלרוב מזיקה אף יותר מהמחלה.

על מה אני מדברת? כמה מכם עברו סיבוכים שלאחר ניתוח?

כמה מכם קיבלו תרופות שאולי צמצמו את הסימפטום המקורי, אבל הולידו בעיות חדשות?

עיקר הטיעונים שלי נגד רפואה אלטרנטיבית היא השרלטנים שבתחום - אין פיקוח כמעט, וזה שיש - מוגבל. אבל הטובים שבתחום הועילו לי פעם אחר פעם אחר פעם, עשרות מונים יותר מחבריהם הקונבנציונליים. בלי תופעות לוואי, בלי סיבוכים, בלי חשבונות מנופחים.

ושנהיה כולנו בריאים.