דברים שרואים משם

חתונה קולומביאנית

לעדי ולי יש טעם שונה בסרטים, ככה שהתיחסתי בחשדנות לסרט הזה, למרות, ואולי בגלל, שהיא המליצה עליו.

להפתעתי, ולמרות התיעוב הבסיסי שלי לסרטים ישראליים, מצאתי אותו מצחיק עד כדי דמעות. פארודיה מוגזמת לעיתים, אבל אמינה, על בני גילי. אמנם לא ברור מאיזה עיר כולם (אחד מירושלים, שזה עוד איכשהו אמין) - איך מישהו מתל אביב מגיע למצב שהיתה לו רק פרטנרית אחת בכל חייו, והוא כמעט בן שלושים? פאק רציני באמינות.

וגם, כל הסטודנטיות מממנות את עצמן בפעילויות סקס כאלה ואחרות? רק אני כמו מפגרת עבדתי במלצרות או במעבדות, או בהיי טק?

(מי תלך לעבוד בזנות בישראל, תסבירו לי. כולם מכירים את כולם. הסיכויים שתיפלי על השכן של השותף של הבת של החברה של אחיך, זהים לסיכוי שתושבי מדינות ערב ישרפו דגל באיזו שהיא הפגנה)

גם הקטע של כור ההיתוך התרבותי, שנועד לשעשע, לקה באמינות. מה, אנחנו האשכנזיות הצפונבוניות לא יודעות מה זה מזרחיים והכבוד שלהם? מה, לא ראינו אף פעם סרט ערבי? או לפחות את הפרק בזהו-זה שעשה פארודיה על סרט ערבי?

מילי אביטל כוסית עולם, כמה אתם אומרים היא שילמה על השיניים?

כמו בכל סרט ישראלי שאינו מכבד את עצמו גם כאן היו סצינות סקס שמטרתן העיקרית היא להעלות את הרייטינג. וגם כאן הן היו אמינות כמו רוב הטקסטים.

אבל,

וזה "אבל" גדול,

חלק מהטקסטים היה אמין כל כך, שזה היה מצחיק.

כדי לא לקלקל לאלו שעוד לא ראו, אני אכתוב ספויילר בלבן-על-לבן (שהוא בפני עצמו אייקון ישראלי תרבותי משובח. רוצה מכות?). מי שמעוניין יאלץ לסמן עם העכבר כדי לראות.

"עדיף לא להתחתן בגלל הריון. אם את בהריון, עדיף אולי אפילו לעשות הפלה. ואז להתחתן, ורק אחר כך ללדת ילדים".

"תודה אמא, אבל אני לא בהריון."

"לא בהריון?" (בוכה) "אז מתי אני אהיה סבתא?"

"אולי את פשוט לא יודעת מה זה אבא!"

"מה זה אבא?"

"אבא זה... זה כמו אמא, רק עם כבוד".

"איך מלכת יופי כמוך לא סוחבת בטן של חודש תשיעי?"

(רץ בכל המהירות לברוח מהשוטרים)

"אני לא מאמינה שככה הידרדרת!"

"אני הידרדרתי?"

"כן! ואתה היית הכי חמוד!"

"למה אני הידרדרתי?"

"אתה משלם בשביל סקס!"

"אבל את זונה!"

(מה שמוכיח שכל אחד מאיתנו, הישראלים, ימצא דרך להתנשא על חברו)

לאות סולידריות גבי הצטרף אלי ועכשיו כואבת לו הבטן.

זה מה שקורה כשאוסטרלים מנסים לבשל אוכל הודי.

נמצא חשוד בגרימת הפריחה על כפות הרגליים שלי. שני סימנים סייעו בזיהוי:

א. הפריחה התחילה יום אחרי הביקור שלי בחוף הים עם חברותי הפיליפיניות.

ב. לפריחה יש צורה זהה לדוגמת הסנדלים שלי.

למים לא נכנסתי בשעתו, אבל כן הרטבתי את כפות הרגליים - במים שהצטברו סביב לסלעים. לא מן הנמנע שיש שם ארס מדוזות, אצות רעילות, או סתם איזה עכביש מים קטלני, שנספג בסנדלים ומאז מפריח את עורי.

סנדל אחד נשטף בעוז, סנדל שני יְהַוֵוה קבוצת ביקורת.

אם זה לא יעזור - חיטוי באלכוהול מחר.

מה עוד מחר? מחר יום ראשון לשבוע האחרון של הסמסטר השלישי!

אנא צאו במחולות סוערים לאות שמחה.

מכאן, עוד סמסטר אחד

וזהו -

סיימתי את חוק לימודי.

היפ היפ הוריי.

עוד ארבעה חודשים וחצי, וזה יטוס. יטוס אני אמרתי!

(עוד לא טס?)

נכתב על ידי פארה ווי, 12/2/2006 06:28, בקטגוריות סתם יום של חול
45 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-17/2/2006 05:31

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה