על סף פיצוץ

יש לי שאלה תיאורטית אליכם:

מה קורה לקיבה, כשבמשך חודשיים מאכילים אותה לכל היותר במנות של חצי כוס אורז לבן וסלט ירקות, ואז מאביסים אותה בחזה עוף צלוי, סטייק בקר עסיסי, פילה תנין (כן, קטמן, טייסט לייק צ'יקן באט סטרצ'ז לייק ראבר), סינטה קנגורו (טייסט לייק ביף, קַיְנדָה), צ'יפס תפ"א, צ'יפס בטטה, רוטב שום ורוטב פלפל, וסלט ירקות?

רמז: כותרת הפוסט.

אז למה פתאום חגיגת הבשרים הזו? היום, לפני שנה ויום, נחתנו בארץ הפלאות. כדי לציין את המאורע, קבענו את היום כחג משפחתי והלכנו לחגוג במלון.

המלון אותו מלון תרמילאים שבו התאכסנו אחרי הנחיתה. היה זול, היה קרוב למרכז, והיה לנו חדר לבד עם מקרר.

מתחת למלון היתה המסעדה, וערב אחד, עניים מרודים כמו שהיינו, הלכנו לאכול שם ארוחה חמה שלא הותקנה מאורז בלבד. התחלקנו בסטייק יחיד ומנת הצ'יפס בצד. היינו כל כך עניים, כל כך בלחץ. לא היתה לנו דירה עדיין, אבל היינו חייבים למצוא אחת מהר, לפני שהכלבים ייצאו מהסגר ויבואו אלינו. עוד לא היתה לנו עבודה, ואני כבר הבנתי שעברתי את הגיל לעבודות כמו מלצרות.

את הבשר מגישים שם בשיטת stonegrill: אבן לוהטת לכדי ארבע מאות מעלות צלזיוס מוגשת לשולחן, ונתח הבשר עליה. למשך חצי שעה אין חשש שהבשר יתייבש. מתחילים מהחלק הדק, פורסים ממנו חתיכה קטנה כדי נגיסה, צולים קצת על הצד ואוכלים.

איכשהו השיטה הזו שומרת את כל המיצים של הבשר עמוק בתוכו, והוא יוצא רך, עסיסי ונפלא.

הצ'יפס הוא תפ"א מטוגן ועמוס בשמן. לא משהו חדש.

אז טעמנו את כל החיות האוסטרליות, סימנו וי. עכשיו אנחנו יכולים להגיד בבטחון:

עוף הכי טעים. לכו על עוף.

הבחינות עברו, אם בשלום נדע עוד כמה שבועות. עם חלק מהתמיסות מהזעזעות הפסקתי, כי חוץ מלהרוג את הטפילים הן הרגו גם אותי.

עוד שבוע סמסטר חדש, עוד אין לי מערכת שעות כי עוד לא ברור אילו קורסים אני לוקחת. אני צריכה גם לסדר לנו ביטוח רפואי, וגם לארגן ארוחת ערב לסוף שבוע הבא. יש לי מה לעשות, כוח אין לי הרבה.

בפוסט הבא - הצ'ופר החדש של הצפרדע. רמז: גרררר.