דברים שרואים משם

מה הקטע של שם שני?!

כמה ימים רצוף אני עובדת, והמחיר הגופני כבד. יום שלם לצד המחשב כואב לי. למרות שיש לי הרבה תלונות, אני לא באמת סובלת. אני אוהבת לעזור לאנשים, ואני עושה את זה טוב.

(מה הכותרת? אחת, רוצה שכל המערכות יזהו אותה לפי השם האמצעי ולא השם הראשון שלה. כי ככה קראו לה כל החיים. והיא לא רוצה לשנות את השם הרשמי, רק שחלק מהמערכות יקראו לה ככה. למשל, לא מערכת השכר , שמשם כל המערכות לוקחות את הנתונים, אלא מערכות הדואר. אז אחותי, נראה לי לא הפנמת את תפקידו של השם).

אח, המלאך האוניבסיטאי הגואל שלי. כמו כל סמסטר הוא עושה להטים לארגן לי את בחירות הקורסים המשונות שלי.
מקווה שהוא יצליח גם הפעם, כי באמת אני דורשת דברים משונים בסמסטר הזה.

יום אחרי שגזמנו את הכלבים (ר' פוסט קודם) הפציע לו הסתיו, בגשם זלעפות מעוטר בעננים כהים ורוח המשלחת ענפים ברכבים שחונים תחת עץ. לקח - לא חונים תחת עץ בגשם.
עכשיו שוב חם ושמש. חזרה אל מתחת לעץ.

לא זוכרת אם סיפרתי, שלחתי לאמא שלי מכתב. המכתב כלל פרטים כללים על מקום מגורינו, עיסוקנו, הרגשתנו הכללית ותוכניותינו להרחיב את המשפחה.
נקפו השבועות ולא הגיעה תשובה. קשה לומר שהופתעתי.
סחתי את המעשה בפני סבא מנשה, שמראש קישר ביננו. סבא מנשה, על דעת עצמו, פנה לאמא שלי, גילה שכתובת הדואר שלה לא אמינה (אז בשביל מה, אמי היקרה, נתת אותה?) ומסר לה שתיים מתוך שלוש כתובות האימייל שלי שהוא יודע.
אולי שלוש, והיא השתמשה רק בשתיים.
אני מקווה שהוא לא מסר לה מספר טלפון, אבל זה רק הזמן יגיד. אין לי שום רצון לשאול.
בכל אופן היא שלחה לי אימייל. ברוסית, לא פחות.
היא פנתה אלי בשמי הישראלי, לא הרוסי שבו היא כינתה אותי כל חיי. היא חתמה את האות הראשונה של השם שלה, לא "אמא".
בעיני זה דווקא טוב, אין לי כוונה לקרוא לה "אמא".
שלחתי במייל את המכתב, אבל מסיבות איתגור טכני היא לא הצליחה לקרוא אותו. מחר אני אחזיר תשובה עם הנחיות איך לקרוא.

מה שהסתובב לי בראש כל הזמן, זה משהו שעדי אמרה לי. בשביל מה, לעזאזל, אני צריכה את זה.
בשביל מה, אחרי שנים שאני מנסה להתנקות מהתרעלה שהאשה הזו טיפטפה לתוך החיים שלי, בשביל מה לי להחזיר את המקור המזהם הזה חזרה לחיי.
מה כבר יצא לי מזה. לעולם לא נדבר על מה שהיא עשתה לי. מבחינתה, זה היה מזמן ומה זה חשוב עכשיו. ובכלל מה היא כבר עשתה. הגיע לי שירביצו לי. אם כבר, היא לא הרביצה מספיק. היא לא היתה קשוחה מספיק. ובגלל זה לא יצא ממני בן-אדם. הנה עובדה, חוץ מגבי לא נשאר לי אף אחד בחיים.
(היתה לי קוראת, לפני כמעט שנה, שאחרי שכתבתי את המשפט הזה על עצמי, היא אמרה לי: "גבי זה לא כל כך מעט, לא הייתי מתנגדת שיהיה לי גבי כזה בחיים", ופתאום קלטתי מאיפה המשפט הזה בכלל יצא לי.)
אז לדבר על מה שהיה אין סיכוי. להכניס אותה לחיים שלי גם לא יקרה, אנחנו במרחק של כמה יבשות וככה נישאר, אם זה תלוי בי.
אני לא רוצה אפילו שהיא תפגוש את המשפחה של גבי, שהיא בימים אלו המשפחה היחידה שיש לי.

אז בשביל מה. בשביל לנהל סמול טוק? אני שונאת סמול טוק. אני מקבלת שזה המחיר שאני חייבת לשלם כדי לקבל קשרים עמוקים יותר, אבל איתה לא הייה קשר עמוק יותר, אז בשביל מה, לכל הרוחות, בשביל מה לי להחזיק איתה קשר.

כן, אני זוכרת שלפני כמה חודשים נתקפתי פרץ חמלה והצטערתי על הבדידות שלה ורציתי להקל אותה.
אולי אני צריכה לקרוא את הפוסטים ההם, כי כרגע, אני לא מרגישה כלום מזה.

רציתי להיות במקום יותר יציב, אם וכאשר יווצר איתה קשר. להיות וידי על העליונה. עכשיו, שתינו תלויות באוויר. גרות במדינה ללא אזרחות, ללא תושבות, תלויות בדבר. לשתינו אין המשך. לי אין ילדים, וגם לה אין.
לי יש את גבי, ויש לי את העתיד שלי. זה לא מרגיש לי מספיק.

ואני יודעת שכל גסות הרוח, כל החוצפה, הרוע, האלימות, התוקפנות, ההרסנות - כל אלה יבואו לידי ביטוי וזה רק עניין של זמן.
אז למה אני מכניסה את כל הטומאה הזו חזרה לחיי. האם אני באמת עד כדי כך יהירה להאמין שיש לי את הכוח להכשיר אותה. האם שכחתי את המחיר ששילמתי כדי לטהר את הנזקים בשבע השנים האחרונות.

גבי אומר שלפני כמה חודשים רציתי ליצור קשר ולא היה איך, והנה קרה הנס והיא יצרה קשר בעצמה. יום אחד היא כבר לא תהיה, אומר גבי, ואז כבר אי אפשר יהיה לעשות שום דבר.

אני לא יוצרת איתה קשר מתוך פחד, אלא מתוך בחירה. ואם אבחר, אני אנתק אותו שוב.
הכל בידיים שלי.

נכתב על ידי פארה ווי, 3/3/2006 10:32, בקטגוריות משפחה לא בוחרים
48 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-6/3/2006 23:14

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה