דברים שרואים משם

שרידים איטלקיים
פעם, כשעוד גרנו באיטליה (בלעחס), כחלק משגרת עבודתו, היה על גבי להוציא רכב מהשכרה בשביל החברה, ונסוע לאי-אילו ערים איטלקיות מרוחקות, כמו למשל ג'נובה, עירו של מארקו. מארקו היה איטלקי טיפוסי לא בגלל עיר הולדתו, כך למדתי, אלא בגלל היותו כרוך כל-כך אחרי אמו - אבל כך זה לא שייך כרגע לענייניו, או כמו שחבצלת נוטה לומר - הנה אני סוטה מהנושא.

את הרכב היה גבי מוציא מסניף ונציה, שם היו גם מחסני החברה, ומעמיס עליו את כל הציוד הדרוש.

לפני כמה חודשים הגיע בדור דו"ח חניה לתיבת הדואר של צבי, אביו של גבי.
שנתו של צבי החלה לנדוד. הוא כבר ראה את הקרביניירי עולים לשלטון לאחר עוד הפיכה פאשיסטית, ורודפים אחרינו עד לארץ הפלאות, כשבידם דו"ח חניה והם צועקים: "צֵ'נטוֹ וֵנטי אֵאוּרוֹ! צֵ'נטוֹ וֵנטי אֵאוּרוֹ!" (שפירושם: מאה עשרים יורו! מאה עשרים יורו!)

לאחר הקדמה דרמטית שהזילה את הצבע מלחיי ("אני חושש שיש לי חדשות לא טובות") בישר לנו צבי את הבשורה.

אני אישית הייתי מעדיפה לצפות בכל תשדירי הבחירות הישראליים ובכל תוכניות החדשות האוסטרליות ("דו"ח מיוחד!! אחד מכל שמונה ייצרנים של מזון קפוא מוסיפים שני אחוז מים למוצרים! זה אפס נקודה שלוש אחוז מעל לתקן המותר!") מאשר לבקר שוב בסתומליה, אבל אז חשבתי - ומה אם יזדמן לי לנסוע לסלובניה ותהיה טיסת קישור דרך ארץ המגף? האומנם ארצה שירתקו אותי לארץ-הסתומים דקה מעבר למה שאני חייבת כדי לשלם צ'נטו ונטי אאורו? התשובה חד משמעית, ולכן ביקשנו מידידנו מור בונציה שיעשה עמנו חסד, וישלם את הדו"ח. את הכסף כבר נעביר לו.

מור חי בסתומליה כבר למעלה מעשור. ככל הנראה הוא גם מתכוון להישאר שם. נבצר מבינתי, אבל יש הרבה אנשים אינטליגנטיים שחיים בכל מני ארצות מעפנות (למשל? מה למשל? עזבו, אני לא הולכת להסתבך עם אף אחד ולהגיד שום דבר על ארצות שהטמפרטורות בהן נמוכות מכדי לגדל פינגווינים, או שהשירות בהן מאופיין על ידי אדיבות של עדר תאו במנוסה, או שהמזון שם מזכיר את זה שהיתה אמי מכינה. מה אני צריכה את זה).

הלך לו מור, והדו"ח של משטרת ונציה בידו, אל תחנת משטרת ונציה. "זה לא אצלינו", אמרו לו, "זה בכלל במֵסטרֶה". הלך לו מור למסטרה, שהיא בעצם "ונציה-רבתי". "צ'או", אמרה לו הפקידה והסיטה את שיערה כשהיא מגלה כתף מעוגלת. "צ'או", ענה לה מור. "יש לי פה דו"ח של חבר שאני רוצה לשלם". הפקידה לקחה מידו את הדו"ח, בלי לוותר על מגע אגבי באצבעותיו החלקות והארוכות, ועיינה בו. ואז בדו"ח.
"אנחנו כבר לא מתעסקים עם זה", היא ענתה לו ורכנה אל דלפק, "העברנו את זה לחברה פרטית".
"גראציה", ענה לה מור להתכוון ללכת לדרכו, אל הפקידה הבחינה בפוטנציאל ולא שיחררה אותו.
"איפה ה... חבר הזה שלך?" היא שאלה וליטפה כאילו-בהיסח-הדעת את עצם הבריח שלה. (כיאה להומו טיפוסי, מור הוא כוסון שניכר בו שהוא גם חכם ונחמד)
"באוסטרליה", ענה מור.
הפקידה צחקה.
"תראה", היא התחילה לענות לו, ושוב צחקה.
"אני..." היא ניסתה שוב אבל הצחוק לא ויתר לה.
"אוסטרליה?" היא הצליחה לחלץ, לפני ששוב הצחוק גמר לה את הסרעפת.

אחרי כמה דקות היא שיחררה אנחה, ואמרה: "אף אחד לא ירדוף אחריו עד אוסטרליה".
"אני יודע", אמר מור בקוצר סבלנות (כי הוא כבר גר פה מעל לעשור! מה, הוא לא מכיר אותם?) "אבל מה אם הוא ירצה לחזור לבקר באיטליה? מה הוא צריך שיעצרו אותו בשדה התעופה?"
הפקידה שוב צחקה, והפעם על הרצפה.

מור ויתר, והלך אל החברה הפרטית שלפי כל הסימנים שלחה את הדו"ח לצבי.
"אין לנו רישום של דו"ח כזה", אמר לו הפקיד, וליטף לעצמו את עצם הבריח. "רוצה לשתות איזה קפה?"
"החבר שלי מחכה לי עם קפה בבית", התנצל מור בנימוס וברח למקום שבו מעסיקים אנשים פחות חרמנים.

הפשע לא משתלם.
תאמינו לי, ניסיתי.

מזה שנים שאני מורידה סרטים מהאינטרנט. שנים.
לאחרונה, נמאס לי לצפות בהם על המחשב. קניתי לי צורב דיוידי.
אחרי יומיים של מאבק להתקין את התוכנות הנדרשות ליצירת סרטי דיוידי על הצורב, הצלחתי.
אבל את הסרט "אהבה קולומביאנית" הוא צרב לרצועה שגובהה על המסך מילימיטר ורבע. האורך דווקא בסדר. גם הסאונד מוצלח.

הורדתי תוכנה שניה שעושה את אותו הדבר, רק יותר טוב. הפעם התמונה נהדרת, מכסה את כל המסך, אבל קופצת מדי פעם כמה שניות קדימה.
הסאונד לעומתה מפגר בשלוש דקות אחורה.

משום מה, כל סרטי התעודה שמקרינים באוסטרליה על ישראל והפלסטינים, מצגים את ישראל כבריון השכונתי, ואת הפלסטינים כאיכרים תמימים שכל רצונם לעבוד את האדמה, להתפלל חמש פעמים ביום ולנסוע באוטובוסים.
ואז, יום למחרת בעבודה, כולם ניגשים אלי ואומרים: "הפלסטינאים האלו בלתי נסבלים! בחיים לא יהיה איתם שלום! איזה מן בני אדם אלה? איך אפשר ככה?" ועוד כהנה מילות עידוד ציוניות. אני תמיד מחכה לריקוד ההורה שיבוא בעקבות הדברים, אבל בנתיים זה קרה רק פעם אחת.

משונה. אומרים שהאוסטרלים תמיד נגד הממסד, אז אולי עובדים איתם בכוונה בפסיכולוגיה הפוכה? קטונתי.

נכתב על ידי פארה ווי, 12/3/2006 07:19, בקטגוריות מלחמתי בבירוקרטיה
47 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-16/3/2006 11:46

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה