דברים שרואים משם

חמשת הסלעים

פיטר כבר מזמן מבטיח לקחת אותנו לשם, והשבוע קלייר בעיר הגדולה עם הילדים. הזדמנות מצויינת.

"אני אאסוף אתכם ביום ראשון, בשבע", הוא אמר לגבי המזועזע. יום ראשון? בשבע?! איזה מן שעה זו לקום בה? הרי יום ראשון נועד לשינה מאוחרת כמה שיותר!

במיוחד אם יום שבת מוקדש לסידורים ומסיבת סנט פאטריק.

אז ככה נראיתי, שופוני:

את התכשיטים הכנתי בעצמי!

את גבי לא היה לי זמן להלביש, ולכן שמתי עליו את הסמל האומר:

Rare Israeli Leprecone

כולם אמרו שסתם הזמנתי לעצמי תחרות.

אחד מקולגותי התלבש בצבעי הדגל האירי (ירוק, לבן וכתום, אם תהיתם. לכתום הם קוראים "זהב". אירים, נו), וזכה מקום שני. הפרס - סיכה אירית לדש הבגד.

אבל לתחרותית כמוני הרי הפרס הוא לא העיקר, במיוחד לאור העובדה שזכיתי להחליף את השמלה האיומה הזו, שלא תוכננה למזג אוויר טרופי או לישיבה, מיד אחרי חמש דקות של עשיית רושם.

(התמונה של הלפרקון האירי - מכאן: http://www.savannahsaintpatricksday.com/05Parade.html)

המסיבה היתה משעממת למדי.

כן כן, אחרי שפע המסיבות כאן, מתחילים להיות בררנים.

אמנם היה הרבה אוכל, אבל הוא היה אירי ולכן חסר טעם.

הקינוח היה טעים, אבל רק בגלל אחוזי שומן מזעזעים.

היה שפע של דוחה יתושים לכולם - וטוב שכך, כי היה גם שפע של יתושים.

המוזיקה היתה סימפטית (אירית, אלא מה), אבל אף אחד לא רקד.

וכל האנשים מהעבודה שלי היו שם.

"אנחנו אוספים את ג'ורדן ואז נוסעים לחמשת הסלעים", אמר פיטר לגבי. "אז אולי עדיף שתשב עם פארה מאחורה".

גבי לא הבין את הקשר.

גם אני לא.

"כל הבחורות מתות על ג'ורדן", הסביר פיטר.

"אני מאד מרוצה ממה שיש לי", עניתי לו. גבי הציע פשרה: עד לג'ורדן הוא ישאיר אותי מאחור לבד. כשג'ורדן יצטרף, הוא יתיישב לידי וישמור עלי בשבע עיניים (עצומות. כי כזכור, קמנו לפני שבע).

ג'ורדן לא נראה לי מציאה גדולה, אבל הוא גר בחווה ענקית באמצע הדרך בין העיירה לעיירת החוף, בלי שכנים, עם כמה סוסים ושקט.

מה שכן, בהיותי בקורס איטלקית באיטליה, לפני כמה שנים, היתה כיתה אחת שכולה הורכבה מבנות שבאו בעקבות החבר האיטלקי שלהן. לבית הספר היתה מזכירה כוסית, מהסוג שמשתמשים לסטטיסטיות בסרטי חשפניות. כיאה לשכמותה היא עשתה פאשלות על ימין ועל שמאל, ולכן פיטרו אותה.

למחרת הביאו אחד חטוב ונאה (אם כי לא הטעם שלי).

כל בנות כיתת-החבר-האיטלקי, בלי יוצא מן הכלל, באו אלי כל אחת בתורה ואמרו לי:

"ראית איזה חתיך המזכיר החדש?"

והגדילה לעשות הבלגית האנטישמית השאפה, שהתעלמה במופגן מכל טובי בחורינו החסונים, ונמרחה על המזכיר האדיש כמרגרינה על סנדוויץ' אוסטרלי. המזכיר ניפנף אותה ביובש. הוא בא מאסמטרדם בעקבות החברה האיטלקיה שלו, ולא היתה לו שום כוונה להחליף אותה במודל אחר.

בכל אופן, ג'ורדן נראה כמוהו בדיוק. עושה חייל עם בחורות, לחלוטין לא הטעם שלי.

הנסיעה הזכירה מאד מתקני רכבת הרים. הגישה לחוף חמשת הסלעים היא ברכב ארבע על ארבע בלבד, ורצוי אחד שנמרח בדוחה יתושים מסריח. היתושים שם הם מהעבים, כהים ומורעבים הביותר שפגשתי (בנתיים) ביבשת.

כמה אמו חצו את דרכנו (לשמחתי הם לא רדפו אחרינו. מישהי מחברותי נסעה פעם על אופנוע בבוש, וניסתה נואשות לברוח מאמו אחד שהתרגז עליה - ורדף אחרי במשך ארבעים קילומטר). כשסיימנו את החלק המישורי-יחסית של הנסיעה, קיבלנו תצפית על החוף.

אחת-שתיים-שלוש-ארבע-חמש!

הירידה היתה כמעט אנכית.

מזג האוויר שקידם את פנינו היה תוצר ישיר של הציקלונים בצפון: אפור, מזרזף, ועם המון רוח. אחד הציקלונים, אגב, מהגרועים בשנים האחרונות, כבר חירבש לגמרי את החוף הצפוני. לשמחתי אני לא לגמרי בצפון, ולכן סתם קיבלנו מזג אוויר גרוע. גלים שפיטר וג'ורדן גלשו עליהם בשמחה, רוח שהעיפה לפיטר את הטפסים מהאוטו, זרזיפים מטופשים ועננים, שהפכו את מגני השיזוף למיותרים.

גבי הלך לדוג. כל הערב במסיבה הוא אסף טיפים מכל הדייגים המנוסים, עד שכולם הודו שהם בעצם אף פעם לא תפסו כלום. "אני יותר מאכיל דגים מאשר דג אותם", הסביר לו אחד, "אבל זה בכל זאת כיף".

חמוש בדיונונים וקרסים הוא התייצב במקום שפיטר המליץ עליו, ותוך חמש דקות העלה דג בחכתו.

"אוי לא!" זעקתי ברחמים על היצור המתפתל, "גבי, הוא קטן - אנחנו לא נאכל אותו. בבקשה תחזיר אותו!"

גבי נעתר. "רק תצלמי אותנו".

אז הא לכם. שלל ראשון:

דג! דג גנב את הקרח שלי!

לא יכולתי לסבול את ההרג של הדגים, ולכן עם כל דג שנידוג (ארבעה בסך הכל) גבי התבקש (או התחוּנַן) להחזיר אותם כלעומת שבאו.למרבה האירוניה, כשהלכתי (כדי לאפשר את הציד כהלכתו), לא נתפס שום דג בחכה.

מכאן שאין לנו אלא להשתמש בסופר, שם אין דגים אלא פילֶה, ואף אחד לא סובל לי מול העיניים.

את ארוחת הצהריים גבי אירגן ביום קודם: סלט תפ"א, נקניקיות לטיגון זריז על גזיה, חומוס, סחוג (הי הי הי), סלט ירקות (עם רוטב בצד, כמובן), אורז, חרדלים, קטשופ ומיונז.

האוזים אכלו שני סנדוויצ'ים והכריזו על שביתה. "זה מלא אוכל!" גנח ג'ורדן.

"כל הכבוד לכם, באמת", מלמל פיטר ממתחת לכרס.

"איזה אתם? זה גבי". הבהרתי לו וכירסמתי אבטיח.

"גבי? זה מסביר הכל. לג'ורדן אין שום סיכוי".

"בדיוק", אישרתי. "וגם שמלות הוא לא תופר".

אני קצת עמוסה בימים אלו, אז יקח לי קצת זמן להגיע לפוסטים. אני קוראת אתכם, אבל לא תמיד יש לי זמן לכתוב. בנתיים, תשמחו שאין לכם נכסים בצפון אוסטרליה.

נכתב על ידי פארה ווי, 20/3/2006 13:06, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
54 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-22/3/2006 14:02

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה