טרדות קטנות, לחיים אדומות, וטנדר

ג'ייקן השתפר מאד. חלק מזה מגיע משינוי בגישה של קלייר. היא נכנסה למוד של אמהות פחות לחוצה, וזה מן הסתם משפיע עליו.

חלק מזה בטח קשור ליציאה מגיל שנתיים האיום.

מצד שני, הוא עדיין מחפש לעצמו תעסוקה ומזיק לכל מה שנקרה בדרכו. אני אומרת לכן, בנות, כל מי שעוד לא התבייתה לגמרי על בנזוג, אנחנו לא בוחרות אותם נכון. תעזבו איך הוא נראה, תעזבו אם אפשר לדבר איתו. תשאלו איזה מן ילד הוא היה, למה רוב הסיכויים שזה הילד שתקבלו.

(עדי, הבנזוג נשמע מוצלח למדי. מה כבר הכי גרוע שהילד שלכם יעשה? יאכל צנצנת הרינגים?)

ביום ראשון פיטר החליט לסדר לנו את המזגן באוטו (כנראה לכבוד החורף המתחיל). ג'ייקן התרוצץ סביבו וחיפש למה אפשר להזיק. קודם כל הוא שיחק עם הדלת של חדר השינה שלנו. אחר כך הוא מצא כדור-התעמלות ענקי ושלף ממנו את הפקק (אבל החזיר אותו פנימה בבהלה), ולבסוף הוא החליט שהמקום הכי בטוח הוא באוטו שלנו, עם אבא שלו. די מהר גירשתי אותו משם, אבל הסתבר שלא מספיק מהר.

למחרת בבוקר האוטו סירב להניע.

אפרנטלי, מישהו השאיר את הנורה שבפנים דולקת לכל הלילה.

גם צורב הדיוידי שלי פרץ במרד, והוא לא מסכים לפתוח את הדלת שלו. אני צריכה לשלוח אותו חזרה ליצרן. החיים שלי עוברים הסבה ל"לא משהו בכלל".

החום נעלם, החולשה נחלשה אף היא, הצינון-שפעת טפו-טפו-טפו נסוגים, ולכן פרצו הלחיים שלי בחגיגה. סומק טבעי נשמע כמו דבר רצוי, אבל לא כשהוא מלווה בתחושת בעירה. בימים אלו אני איור מהלך לשורה "שושנים בלחייה". זה לא כיף בכלל. ובחיים לא שמעתי על זה.

החלטתי להתעלם מבעיות גופניות שלא מפילות אותי לקרשים. נמאס לי.

התחלתי את תהליך איסוף המסמכים לקראת ההגירה, ואני בפאניקה. יש הרבה מהם. חלק מהמידע הדרוש תלוי בהורים שלי, והם לא בדיוק אנשים שבידהם הייתי רוצה להפקיד את גורלי. כבר עשיתי את זה פעם, וכזכור התוצאות לא היו משהו.

יש הרבה זמן ויש סוכן, אבל אני מאד חוששת.

הרבה תלוי בזה.

בסימן טוב ובמזל טוב, גבי קנה טנדר אוסטרלי למראה. כדי להוכיח שהוא שייך לגברים קשוחים בלבד, ולא, חלילה, לאישה האוהבת שאיתם, ההגה כל כך קשה להזזה, שנתפסו לו השרירים.

אני מרגישה כמו חלק מהקהילה.

סתם שתדעו שממשלה מטומטמת זה לא רק קטע ישראלי: ממשלת אוסטרליה מנסה לעודד ילודה (לא ניכנס עכשיו לסיבות).

מכיוון שכך, משפחה עם 3 ילדים הוכרזה מרובת-ילדים וזכאית לסיוע נוסף.

שווי הסיוע - 5$ לשבוע.

ואני שואלת - האם אנחנו באמת רוצים לעודד אנשים שלא יודעים חשבון/כלכלת בית/לחשוב בהגיון בסיסי, ללדת עוד ילדים?

טוב,שאלות כאלה ממש לא יעשו אותי חלק מהקהילה. ואני גם לא שותה בירה.

אני חייבת לכם סיפור טונה! ובכן, ביום הסטייקים מצאתי במקרה מחבת ברזל עבה בחנות יד-שניה, ומיד צירפתי אותה לאוסף המטבחי. הטונה נצרבה מבחוץ, נפרסה, נוספה לעלי-בייבי וגמבה אדומה, ועל הכל נמזג רוטב הדגים האולטימטיבי - שמן זית, שום, לימון, ויין לבן.

היה תענוג.

את הפיסות הקטנות אכן סיבצ'נו כיאה, במיץ לימון, שמן זית, מלח-פלפל וקרם קוקוס. כל זה על מצע חסה קצוצה ופיסות גמבה אדומה היה תענוג לעיניים ולחיך. עכשיו רק צריך לשכנע את פיטר לקנות סירה.