חורף - וגשם מטפטף על העורף

אחרי חודשים ארוכים ללא גשם ועם מדשאה מצהיבה, התנפל עלינו מטר אפור ורטוב. הדשא הבין את הקטע די מהר והוריק. מבחינתי אפשר לעצור את המים עכשיו, אבל השמים לא משתפים פעולה.

שמתי לב שלא כתבתי כבר לא מעט זמן, ובעצם, יש לי מה לכתוב, אבל יש לי הרבה דברים לכתוב באנגלית ולהגיש לכל מני כאלה שנותנים ציונים - אז אולי זה פוגם לי במוטיבציה.

גרג עדיין מחפש לי עבודה. אם הוא ימצא, זו תהיה משרה חלקית ביותר. כזו שתאפשר לי להמשיך בעבודתי הנוכחית, שם יגרמו לי להרגיש רצויה כמו הייתי מומחית לזכויות האישה בחיל האוויר. ומצד שני, אוכל גם להתפטר מעבודתי הנוכחית ולהתמסר לדברים החשובים באמת, הלא הם ריקודי בטן, כתיבה, קריאה ומנוחה. רק השאלה המטרידה "מאין יבוא האוכל" טורדת את מנוחתי, כי האוכל לא זול הוא, וכמוהו גם הציוד לריקודי הבטן.

לעומת זאת, התפרסמה משרה מושלמת לשכמותי. מרצה למתמטיקה נמוכה (לתמידי מכינה בוגרים ובשלים שראשם נדפק משלל חומרים כימיים ולכן הם הפכו צייתנים ונוחים לאילוף), הנדרשת גם לפתח את החומר הנלמד.

תוך כדי עיצוב קורות החיים שלי כך שייראו כאילו נוצרתי במיוחד למשרה זו (למרות שאין לי נסיון מוכח בהוראה או השכלה מתמטית פר-סה), השתכנעתי לחלוטין שמשרה זו היא משאת נפשי המשלבת שתי תשוקות עתיקות יומין המקננות בי מימים-ימימה (מתמטיקה והוראה, כמובן! איך לא ידעתם את זה עלי?) ואף גייסתי את אחת ממרצותי המפרגנות לסייע לי בשכירתי למשרה.

אחרי שכל המסמכים הנדרשים כבר מולאו והודגשו כהלכה, גיליתי שהמשרה נמצאת בעיר התעשייה הקרובה למקום מגורי, כלומר שעה וחצי נסיעה לכל כיוון.

(עדיין שווה להגיש. יש מצב שנצליח להסכים על שלושה ימי עבודה משרדיים והשאר מהבית).

למרות כל הדברים האיומים שאמא שלי עשתה, ולמרות כל הכאב שהיא גרמה לי (ולמרות העובדה שחלקו נגרם ביודעין ובכוונה גדולה), אני מרחמת עליה מאד בימים אלו. היא עושה מאמצים עילאיים (יחסית לעצמה) לנהל איתי תקשורת תקינה. אני מוצאת שאישה לא צעירה ובודדה, המתאמצת מעל ליכולתה הטבעית לשמור על קשר עם אישה שהיא לא אוהבת, ראויה לשפע רחמים.

אני עדיין תוהה מה הסיבה שלה להחזיק את הקשר הזה, וברור לי שיש כזו. לא סיבה פסיכולוגית עמוקה כמו הפחד מבדידות כוללת. אמא שלי לא פועלת בשקילות-דעת כשהמניע שלה הוא פסיכולוגי. יש כאן סיבה מוחשית וגשמית, צורך בדבר שיש לו מידות והוא בנוי מאטומים. אולי אני אף פעם לא אדע.

אני צריכה לחזור ולקרוא על המשתנים שברשתות ידע. לפחות כשחוקרים אותן, מקבלים תשובות הגיוניות.